הגוף שלנו הוא גאון!
הוא יודע יותר טוב מאיתנו מה עובר עלינו…
אתמול בבוקר, תוך כדי שהתקלחתי,
חשבתי, שאם אני לא ממהרת היום כל כך לעבודה,
אולי אני אקח את הזמן עם עצמי בנחת…
ואז קרו לי שני דברים מכוננים..
הדבר הראשון שקרה,
זה שהתחלתי לחפוף את הראש בעדינות..
נגעתי בראש לאט לאט, כמו ליטוף…
אחר כך נגעתי בפנים..
בידיים, ברגליים… בכל הגוף…
והגוף ממש נענה לי…
התמכר למגע…
זה העלה לי דמעות…
הגוף כמו אמר לי
תודה!
תודה שאת רואה אותי,
את כל המאמץ שלי…
ואני כמו רציתי להגיד לו,
זה בסדר, אפשר להרפות.. לנוח…
בדרך כלל יש לי כמו כיווץ פנימי..
אני בריצה מפה לשם,
לג'נגל בין כל המשימות, התפקידים והכובעים…
הגוף כל הזמן צריך לתפקד..
לעמוד בציפיות, בדרישות..
לפתור את הכאבים..
ולעמוד במשימות …
ובסוף הוא כל הזמן מאכזב…
מין תסכול אינסופי…
וסוף סוף היה לזה מקום..
לכאב, לתסכול…
לרשות להרפות..
להניח את המלחמה.. לנשום…