הייתי אמורה להיות שמחה וצוהלת..
אבל אני לא…
הגשמתי חלום שחלמתי עליו שנים!
הייתי אמורה להתרגש ולהודות על הנס..
אבל אני לא…
הכי כנה, הכי כואב…
עשיתי ניתוח לייזר להסרת משקפיים,
אני עדיין לא רואה טוב,
זה מאוד מפחיד..
מרגיש חוסר שליטה,
חוסר אונים..
אני כבר לא יכולה לשים משקפיים כדי לראות..
ואולי ככה זה ישאר..
ולמה עשיתי את זה לעצמי…
ולמה אין לי סבלנות..
זה בע'ה יסתדר..
ולמה אני לא שמחה..
ותגידי תודה..
ולמה את רואה רק את מה שלא הולך…
ויש שם ילדה קטנה
עם כיווץ בפנים שהולך וגדל..
היא גם מרגישה מפוחדת וחסרת אונים,
וגם לא בסדר שהיא מרגישה ככה…
והיא רוצה לברוח, להעלם, לא להיות..
עצרו את העולם אני רוצה לרדת!!!
היא מנסה להתחבא ממני,
שאני לא אמצא אותה..
אבל אני רואה אותה,
מתקרבת אליה,
מלטפת אותה…
והיא מסתכלת עלי בצער וכאב..
סליחה היא אומרת לי..
סליחה שאני מאכזבת אותך שוב..
נראה לך! אני אומרת לה,
נראה לך שאת יכולה לאכזב אותי?!
כזאת מדהימה את!
אני כל כך אוהבת את הכנות שלך,
את הרגישות שלך,
את צודקת, זה באמת מפחיד!
ואני מחבקת אותה ועוטפת אותה,
ונושמת איתה את הפחד,
את החוסר אונים..
אני איתך, כל הזמן,
אני אומרת לה,
יהיה בסדר..
את לא לבד..
ומשהו נרגע שם בפנים,
ופתאום יש שקט
ואפשר שוב לנשום,
ואפילו לחייך..
זה היה שבוע שעבר..
ועכשיו אני מבינה
שיקח זמן עד שאני אראה טוב,
ואין לי ברירה אלא לשחרר שליטה…
וזה מפחיד!!!!!