הגשמתי חלום של שנים,
אבל איך שהוא
זאת לא הייתה התחושה…
עשיתי ניתוח לייזר להסרת משקפיים,
וחיכיתי כבר לראות טוב,
אבל זה לא הגיע…
אחרי כמה ימים של תסכול ופחד
הסבירו לי שזה יכול לקחת
גם כמה חודשים עד שזה יסתדר..
ובינתיים אני פשוט לא רואה טוב, וזהו…
אני כבר לא יכולה לשים משקפיים ולראות…
אני צריכה ללמוד לחיות עם זה,
ככה כמו שזה…
אז בהתחלה זה היה מאוד מפחיד,
והציף לי הרבה מקומות בחיים
של חוסר שליטה..
אבל הבנתי שיש פה מתנה עבורי,
את האפשרות ללמוד
לשחרר שליטה באמת,
וזה תלוי בי עכשיו
איך לקבל את זה,
ולא נותר לי אלא להודות
על ההתמודדות שקיבלתי…
בהתחלה ההודיה הייתה מאולצת..
להגיד תודה כי צריך להגיד,
כי אני מבינה שזה נכון…
אבל בהמשך משהו אחר קרה…
המשכתי להיות כל הזמן
בהקשבה פנימית למקום הזה
שרוצה לאחוז, לקבוע..
וזיהיתי שמתחתיו יש בעצם
המון חוסר אונים…
ילדה קטנה ומפוחדת…
הייתי איתה המון,
הקשבתי, הבנתי, ליטפתי,
חיבקתי והרגעתי..
היא הרגישה סוף סוף בטוחה!
ולאט לאט באמת משהו נרגע בי.
האסימון נפל סופית
כשהדלקתי נרות שבת,
שמתי ידיים על העיניים ו…
רגע, אין לי משקפיים,
ואני בכל זאת רואה!
כן משהו טוב קרה פה,
וכן, זה מרגש מאוד,
ועל זה אני רוצה להודות!
ופשוט התחלתי להודות באמת מהלב
על המון דברים בחיים שלי,
זה אפילו הגיע למקום
שהצלחתי ממש,
להפוך את המחשבה שלי
מאין ליש!
כשעלה בי, אוף אין לי זמן…
עצרתי ואמרתי לעצמי
רגע, זה בחירה שלי איך לחשוב..
באמת יש לי זמן לכל מה שאני רוצה,
איזה כיף! תודה רבה!
אבל לא מזוייף..
אלא אמיתי מהלב!
הפעם באמת הגשמתי חלום של שנים,
החלום להודות על כל דבר ודבר בחיים,
גם מה שנראה לי ברגע הראשון,
מעצבן מתסכל ואפילו מפחיד…
לעצור, לחייך,
להרגיש את הטוב של זה,
ולהודות!