אני לא מחפשת כאבים,
ולא רוצה כאבים…
אבל היום, אני גם לא נבהלת מהם..
אני יודעת שהכאב הוא מתנה גדולה!
איך הכאב יכול להיות מתנה?!
כשיש כאב פיזי או נפשי,
זה מעיד על כך שיש חיים..
הדוגמה הכי ברורה היא בלידה,
יש שם מתנה אדירה של חיים,
שלא יכולה להגיע בלי כאב…
הכאב מעיד על תנועה,
על משהו שקורה,
והוא גם מניע אותנו למקומות חדשים,
שלא היינו מגיעים אליהם אחרת…
אני אשתף אותך בקטנה,
איך אני חוויתי את זה על בשרי…
כשהרגשתי שאין לי מקום,
אין לי ביטחון וקרבה
בזוגיות שלי כמו שרציתי,
זה כאב לי מאוד..
וזה הזיז אותי לחפש,
לברר, להתבונן, ללמוד,
להתקרב, להיפתח, לאהוב, לסמוך…
איזו מתנה אדירה!
כשכאבה לי הבטן
ברמה שממש לא יכולתי לתפקד,
והבנתי שזה לא פיזי…
גיליתי עולמות שלמים בתוכי,
שחנקתי, שסגרתי, שכיביתי,
כי לא יכולתי להתמודד איתם…
המון כאב היה שם,
שלימד אותי לחבק את עצמי,
לאהוב את עצמי,
לקבל את עצמי איך שאני,
עם כל הקשיים, הכאבים, הפחדים…
איזו מתנה אדירה!
כשהגיע הכאב הגדול
של הדיכאון אחרי לידה,
הוא לימד אותי (אחרי הרבה בכי…)
שאני מקום ראשון בבית,
ושאני אמא טובה בדיוק איך שאני,
גם אם אני קצת משוגעת..
ושיש לי כוחות אדירים בתוכי,
ואני יכולה לצמוח עוד ועוד…
איזו מתנה אדירה!