מרגישה לפעמים בתוך כלא?!

הלכתי היום על רכס הר כביר,

חמש דקות הליכה מהבית שלי,

איזה כיף, תודה לה'!

והרגשתי פשוט חופש!

החופש כמובן היה תחושה פנימית,

ולכן הוא הוקרן לי מהסביבה..

(כי הסביבה היא רק מראה שלי)

פרחים, פרפרים, שמש,

הכל נוצץ מטל, חיים, חופש…

 

תחושת החופש מעסיקה אותי הרבה בחיים..

שמתי לב שאני שואפת כל הזמן לחופש,

וזה מה שמשפיע על ההתנהלות שלי…

יש לי עסק עצמאי,

אני מייצרת לי זמני חופש ביום,

כשאני מרגישה שנלקח ממני המרחב שלי,

אני נסגרת…

 

יש לזמר עקיבא שיר שהוא מדבר על

"געגוע בלתי מוסבר לחופש"

ואני תמיד חושבת,

למה בלתי מוסבר?!

מוסבר מאוד! ברור מאוד!

הגענו לעולם הזה

מתוך מקום של חופש מוחלט,

ולשם הנשמה שלנו כל הזמן מתגעגעת..

היא כמהה לחופש הזה,

שאין שם גבולות והגבלות,

של גוף, של נפש,

של "צריך", של "ככה זה",

של "אי אפשר"…

ולכן כל פעם שאנחנו מתרחקות

מתחושת החופש הפנימי,

משהו בנו נחנק, נסגר, נכבה,

מרגיש אבוד, מבולבל,

לבד…

 

ומה שמצחיק,

זה שאנחנו עושות את זה לעצמנו,

למה?

בגלל שאנחנו מחפשות חופש…

מה הכוונה?!

אנחנו מכבות, סוגרות,

חונקות, מטאטאות,

את הרגשות שלנו

(אבל בעצם, אנחנו סוגרות את עצמנו..)

מנסות לנהל את הרגשות,

כדי שהם לא ינהלו אותנו…

ועדיין מרגישות חסרות, מחפשות…

 

אגב, אני שונאת את הביטוי הזה –

"לנהל את הרגשות"

כאילו אני מנהלת פה עובדים…

לא…

אנחנו צוות, עובדים ביחד!

 

למרבה ההפתעה

בעולם שלנו זה הפוך…

הגוף והנפש הם הבית של הנשמה שלנו,

ולכן כדי שנרגיש את החופש,

כדאי שיהיה לנו טוב בבית שלנו,

שנרגיש שמכילים אותנו,

אוהבים אותנו כמו שאנחנו,

שפשוט יש מקום לכל מה שבתוכנו…

 

אז במקום לכלוא את הרגשות,

לחנוק אותם,

(כי זה לא בסדר, זה לא יפה, זה כואב, זה מסוכן…)

בואו נוציא אותם לחופשי,

בואו ניתן להם ביטוי בתוכנו,

בואו נקשיב להם,

הם כנראה לא סתם שם…

בואו נכבד אותם, נכיל אותם,

נחבק אותם, נאהב אותם..

ואז נרגיש אהובות באמת!

ולא נצטרך לחפש את החופש,

כי החופש פשוט יהיה בתוכנו!

חופש להרגיש,

חופש לרצות,

חופש לפחד,

חופש לכאוב,

חופש לבכות,

חופש לצחוק,

חופש להרפות,

חופש להנות!

 

נוכל להיות באחדות, בשלמות,

בתוכנו, בבית שלנו,

בגוף שלנו עם הנפש שלנו,

להתמלא בכוחות ושמחה,

ולתת לנשמה לעשות תפקידה בנחת!

 

אולי זה נשמע לך קצת הזוי וגבוה,

כל המילים האלה…

אבל מניסיוני, זה אמיתי ואפשרי לגמרי!

זה מה שאני עברתי ועוברת

בעשרים שנה האחרונות…

וכן, זה תהליך שמצריך סבלנות,

זה לא נגמר בקורס אחד…

יש פה דרך חדשה, עולם חדש,

להכיר, ללמוד, להבין, להפנים…

אבל זאת הדרך!

דרך אמיתית, דרך מרגשת,

דרך מקרבת, דרך של גאולה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *