לא כך תיכננתי להתחיל את שנת הלימודים…
חשבתי שאני אסתער בחזרה על העבודה,
שיהיה לי גם קצת זמן פנוי לעצמי.
(רק אני והקירות, איזה תענוג…)
אבל הכל קרה אחרת –
נתקלתי בילדים סרבנים, ילדה חולה,
כאבי בטן מטורפים, חולשה נוראית…
איך הכל יצא כך משליטתי?
ה' נראה לי שהתבלבלת, זה לא התכנון המקורי…
הרגשתי שאני מתעצבנת, מתבלבלת, מתיאשת…
איך לפני רגע הכל היה ברור ובטוח,
אני זאת שהובלתי,
ופתאום אני מרגישה שאין לי פה בחירה,
שאני חסרת אונים מול המציאות,
שמה שמתחשק לי זה לברוח!!
טוב שיש אוטו, אפשר להשאיר הכל מאחור ולהתכנס בו.
(טוב נו, הפעם באמת הייתי צריכה לנסוע,
אבל תודו שזה רעיון טוב, תחשבו על זה…)
אני בדרך, המזגן דולק, החלונות סגורים,
זה הזמן המתאים –
שיחררתי את הצעקה
שהיתה כלואה שם בפנים בימים האחרונים.
הצילוווווווו, ה' תעזור לי!
אני לא מבינה, לא יודעת!
כזאת קטנה אל מול הגודל שלך,
אני כל כך רוצה ולא מצליחה!
אהההההההההההההה………….
(סוף סוף חזרתי לעצמי…)
אני רוצה לספר לכם (במילים שלי) קצת ממה, שהשפת אמת לראש השנה,
אומר על הצעקה – הלא הוא קול השופר שמבטא את הצעקה הפנימית שלנו.
השופר הוא הקול המיוחד לבני ישראל,
ולכן אינו בדיבור ששם יש השתתפות השכל. רק קול פשוט.
וזאת העצה: בכל זמן שבו אנחנו מרגישים בהסתר –
לצעוק אל ה' יתברך, לחזור ולהתדבק בו אף שאיננו יודעים איך.
הצעקה (וכן צעקת השופר) מבטאת את הרצון וההשתדלות שלנו להרפות – להתבטל.
אני רוצה לברך אותך לקראת השנה החדשה –
שבזמן שמתחיל להחשיך לך,
הרשי לעצמך לעצור, להתכנס.
ולאפשר לצעקה הפנימית שבך
פשוט להשתחרר החוצה,
(באיזו דרך שתבחרי: ריקוד, ציור, כתיבה, צעקה, בכי…)
עם כל הרגשות שתקועים שם.
ואז אפשר להרפות מכל אינסוף הרצונות (הטובים באמת)
ולחזור להרגיש את טובו ואהבתו של ה' יתברך אליך.
וכמובן,
שתהיה שנה של צמיחה ועשייה
מתוך הקשבה ואהבה לעצמך,וממילא לכל הסובב אותך.
שנה עם הרבה מתיקות ושמחה לנו ולכל עם ישראל!