נגמרו החגים,
הבת שלי טסה לתיאלנד,
הבן שלי חזר לישיבה,
כל אחד חזר למסגרת שלו…
נעשה לי ריק, ריק בלב…
הבטן מתהפכת לי..
מה ימלא עכשיו את החסר?!
התשובה היחידה היא – אני!
אני?! אמאל'ה, איזה פחד!!
מה אני, מי אני?!
כן אני, הטוב שיש לי, אני אמורה לקום ולעשות, לתת אותו לעולם!
התפנה לך הזמן, המקום, המרחב בשביל שתוכלי עכשיו לתת את עצמך!
אוף.. איך עושים את זה?!
עוד פעם להמציא את עצמי, לייצר מוצרים, סדנאות, טיפולים..
עוד פעם להאמין שהפעם זה יצליח, הפעם זה יקרה, עכשיו אני אפרוץ…
עוד פעם לתת את כולי, לסמוך על ה', שרוצה שאני אעשה, שאני אבחר, שאני ארצה והוא יפתח, הוא ייתן..
לא רוצה!!
כבר נפגעתי מספיק!
כל פעם אני עושה, מנסה, וזה לא קורה.. ואז שוב, מתאכזבת, נסגרת.. בוכה..
אולי אני באמת כישלון, אולי באמת, אני לא מוצלחת, אולי זה לא הכיוון, אולי…
כמה זה קשה.. כל השאלות, ההתלבטויות, האכזבות..
הדיכאון שנמצא שם תמיד מעבר לפינה, מחכה, לרגע של חולשה כדי להשתלט…
לתת לו? להיכנע?
לפעמים כן.. אין אפשרות אחרת…
אבל בעיקר לא להילחם, לא להילחם ברגשות, בפחדים..
להסתכל להם בעיניים, להגיד להם שלום, אני רואה אתכם, מכירה אתכם, אתם חלק ממני..
לתת לעצמי חיבוק ענק!!!!!
כי מגיע לי, כי אני לא בוחרת בזה, כי זאת אני, ואני טובה כמו שאני!!!!
לא רק כשיש לי כוחות, גם כשאין.. גם כשעצוב לי ומר לי ודיכאון לי.. והדמעות לא מפסיקות…
ומשהו שם נרגע, ונושם עמוק עמוק,
ומוכן להישיר מבט קדימה, ולראות את כל הכוחות שבניתי בעצמי במשך החיים,
ואת כח הרצון האדיר שרוצה להתחיות, רוצה לשמוח, רוצה להיות פה, עכשיו, עם המציאות שה' נותן לי,
ולפתוח את הידיים, לפתוח את הלב, להבין שהכל, הכל, הכל לטובתי, מתוך אהבה, מתוך חמלה של ה' יתברך!
ולאסוף, לאסוף הכוחות, את רצונות, את היכולות, את ההבנות, ולהתחיל מההתחלה!
כי אני יכולה,
כי אני טובה,
כי אני מעולה,
כי יש לי מלא מה לתת לעולם,
כי העולם צריך אותי,
כי בשביל זה אני כאן,
כי הכל אפשרי,
כי אני מאמינה,
כי אני סומכת,
כי אני יודעת שזה יקרה!!!
תודה ה'!
מתפללת שתמשיך לברוא בי כוחות חדשים כל הזמן!
ומה איתך?
איפה את אחרי החגים..? הצעה: תני לעצמך חמש דקות, תייצרי לעצמך זמן קצר של שקט ומרחב,
ותחשבי על מה את רוצה להתפלל? מה את רוצה לבקש מה' יתברך, מה יעזור לך לאסוף את הכוחות ולהמשיך קדימה בבטחון ובשמחה!
בהצלחה!
חורף טוב, מלא גשמי ברכה, שפע ושמחה!
באהבה רבה❤