זהירות! פוסט חושפני, ראי הוזהרת…

"את יודעת אולי איפה אישתי?!

ככה בעלי שאל אותי

והסתכל עליי במבט תמה…

(זה קרה באמת, לא המצאתי את זה..)

 

כן, אני עשיתי מהפך!

אין לי מילה אחרת

למה שעברתי

מאז שהתחתנתי ועד היום..

 

כשהתחתנתי הייתי מאוד חסומה,

בעלי מאוד שונה ממני

ולא היה קל לי איתו, בלשון המעטה…

רבנו הרבה,

ורוב הזמן בכיתי,

או התכנסתי לתוך עצמי…

הוא גם, היה מאוד מסכן,

הוא ניסה להבין מה קורה לי,

והיה שואל אותי

למה אני בוכה?!

ואני כתשובה, הייתי בוכה יותר…

לא ידעתי להגיד, אפילו לעצמי,

מה אני מרגישה..

 

לזכותו יאמר

שהוא לא ויתר לי ולא ויתר עלי..

הוא פשוט לא עזב אותי

עד שלאט לאט

למדתי להבין מה אני מרגישה

וגם למדתי קצת להגיד לו…

הזמן עבר, נולדו לנו בן ובת חמודים,

ועדיין היה לי מאוד קשה..

היה לי קשה איתו,

היה לי קשה איתם,

ובעיקר כמו שכבר הבנתם,

היה לי קשה עם עצמי..

בעלי היה מבקש ממני

להגיד מילה טובה אחת על עצמי,

ולא יכולתי..

שוב כתגובה, התחלתי לבכות..

 

גם עם ההורים שלי הקשר היה רופף,

הייתי מאוד מנותקת מהם,

לא יכולתי להגיד שאני אוהבת אותם…

(גם לא שנאתי אותם..

פשוט הייתי מנותקת רגשית..)

 

הבנתי שאני צריכה עזרה…

התחלתי ללמוד ימימה.

ולאט לאט הבנתי עוד קצת

מה קורה לי ומה אני מרגישה..

החיים המשיכו,

נולדו לנו עוד ילדים,

אבל הקושי לא נגמר..

הייתי מאוד תלויה באהבה של בעלי.

כשהיינו רבים ומתרחקים,

זה שבר אותי,

הרגשתי שאני מתה..

 

הפלות, דיכאון אחרי לידה, כאבים לא מוסברים..

הקדוש ברוך הוא טילטל אותי כהוגן,

הייתי חסרת אונים..

 

אחרי שבע שנים שלמדתי ימימה,

כבר הייתי מודעת לעצמי,

הבנתי מה אני צריכה לעשות כדי להתקדם,

ובעיקר הבנתי איפה אני תקועה..

זה היה מאוד מתסכל,

נאבקתי עם עצמי יום יום

להצליח להיות אמא טובה יותר,

אישה טובה יותר,

עובדת ה' טובה יותר..

כל הזמן להיות יותר..

וכמובן לא ממש הצלחתי…

 

ואז בנס הגעתי לשיטת התמקדות הנפלאה,

סוף סוף משהו בלב שלי נפתח,

סוף סוף למדתי לאהוב את עצמי כמו שאני,

סוף סוף הצלחתי לחיות עם עצמי בשלום,

סוף סוף התחלתי להגיד על עצמי דברים טובים…

סוף סוף משהו בי נרגע..

 

וכשיש אהבה בלב

אפשר לתת אותה פנימה לעצמי

וגם החוצה לאחרים..

הלב שלי נפתח

לבעלי, לילדים שלי,

ולהורים היקרים שלי.

הלב שלי נפתח לעולם,

התחלתי לאהוב את החיים האלה,

לאהוב אנשים,

לראות באור אחר את המציאות,

התחלתי להקשיב לרצונות האמיתיים שלי,

ולפחדים העמוקים שלי,

התייצבתי, הזדקפתי,

מצאתי את העוגן שלי בתוכי,

לא ניסיתי לרצות את כולם כל הזמן..

התחלתי להתקדם לעבר החלומות שלי,

ראיתי איך הם הולכים ומתממשים לנגד עיניי.

 

והיום?!

היום אני לא אותה אחת שהייתי כשהתחתנתי,

וגם לא אותה אחת שהייתי לפני 10 שנים,

וגם לא לפני שנתיים..

אני כל יום כובשת עוד פסגה,

הלב שלי מלא אהבה

קודם לעצמי,

ולריבונו של עולם שמרעיף עליי

כל כך הרבה שפע וברכה!

הקשרים שלי עם היקרים לי בחיים

הם מדהימים,

יש כנות, אהבה, פתיחות, תקשורת.

האינטימיות ביני לבין בעלי פורחת,

אני יודעת להנות, להתענג בחיים,

אני מלאת אנרגיה,

הלב שלי מלא הודיה והתרגשות,

הלב שלי מלא בחלומות ושאיפות,

הלב שלי מלא ביטחון ואמונה שהם יתגשמו!

אני מלאת סקרנות לאן זה יקח אותי הלאה…