לכבוד עונת החתונות שאנחנו כבר בעיצומה:
מוקדש לכל הזוגות שחוגגים יום נישואין.
לכבוד יום הנישואין שלנו התישבתי לכתוב לבעלי פתק
(הרי הפתק הוא העיקר, נכון…?)
לא הצלחתי לכתוב.
הרגשתי שמשהו לא זורם, חסום.
אולי מרוב התרגשות אני לא מוצאת מילים?
לא נראה לי…
הפניתי את תשומת ליבי אל הגוף.
הרגשתי שיש בבטן חוסר שקט.
היה שם קול שאמר –
את לא באמת רק אוהבת אותו ושמחה בו,
יש שם עוד.. יש גם ביקורת.
עלתה מתוכי אנחה, למה?
למה אין שם מנוחה, שקט – סתם אהבה פשוטה?
היו שם גלים חדים, ממש דוקרים -זה כאב!
מה המתנה של זה? שאלתי
להזיז אותך מהמקום, להקפיץ אותך!
אבל זה כואב, אמרתי.
נכון, זה לא רק כואב, זה דוקר.
הביקורת שלך דוקרת אותו, ומהצד השני דוקרת גם אותך,
וככה זה גורם לכם לא לעצור במקום,
להבין שיש פה משהו לא טוב.
זה נותן לך לראות על איזו מידה את צריכה לעבוד עוד קצת,
במה את צריכה עוד להישתנות, לקלף עוד קליפה.
וככה – להגיע למקום יותר אוהב, יותר עמוק, יותר קרוב, יותר שמח.
עכשיו הרגשתי כאבים בחזה.
הפניתי לשם את תשומת ליבי.
היה שם שיריון.
ומתחת לשיריון משהו שמנסה לדחוף ולצאת.
זה המקום הפגיע שלי,
שהשיריון שומר עליו, מגן עליו.
עלתה שם הבנה –
שאני לא צריכה את השיריון יותר.
לא צריכה להיות מחוספסת ודוקרת כדי לא להיפגע.
אני מוכנה להוריד את השיריון,
להיות יותר פגיעה, יותר רכה, יותר אישה.
ממילא הוא יכול להיות יותר איש,
וממילא נהיה אנחנו יותר אחד!
(דרך אגב, הפתק יצא מרגש במיוחד…)
הצעה לעבודה אישית וזוגית:
כשעולה לך ביקורת כלפי בעלך, נסי לשים לב מה יש שם עוד, מתחת לביקורת.
אולי יש שם כאב, פחד, רצון.. – נסי להתבונן בזה ולראות מה המתנה של זה עבורך,
איך זה מקדם אותך, אתכם?
בהצלחה!