יש ימים כאלה שכלום לא הולך..
ואני מרגישה שאני כישלון…
אתמול היה יום כזה –
הבן שלי לא הרגיש טוב ונשאר בבית,
אני לא הרגשתי טוב (בגלל שהוא נשאר בבית.. חחח..)
המהלך שניסיתי לעשות בעסק לא הצליח
(לפחות בעיניים העכשוויות שלי..)
בעלי איחר ואז נזכר שיש לו משהו שהוא קבע מראש…
הרגשתי שהכל נופל עלי,
הבית, האחריות, הכסף שלא מגיע..
שאני לא מספיקה כלום,
שאני בעצמי כלום…
רציתי להתייאש, לבכות, לברוח,
(בתוך עצמי, כי לאן כבר אפשר לברוח באלון מורה…)
כשהתאוששתי קצת ודיברתי על זה עם בעלי,
אמרתי לו שנראה לי שמה שהכי מלחיץ אותי,
זה הצורך להגיע לתוצאות
(להרוויח כסף, שהבית יתפקד כמו שאני רוצה ועוד..)
ואז הוא ענה לי:
ה' מנהל את העניינים ולא יעזוב אותנו!
אנחנו עושים את ההשתדלות, רק את ההשתדלות!
פרגני לעצמך על מה שאת עושה.
איך שהוא אמר את זה הגיעו הדמעות..
לפרגן לעצמי על ההשתדלות, זה אומר עבורי,
להרפות, לשחרר את השליטה, את האחיזה
ולסמוך.
לשחרר את השליטה זה אומר,
לשחרר את ההגנות שלי,
להסכים להיות פגיעה
ולסמוך על מי שצריך להגן עלי,
שהוא יהיה שם,
שהוא יתפוס אותי כשאני אפול,
שאני לא אפגע.
וואו, זה קשה…
אבל מגיע לך, אמר לי קול פנימי.
מגיע לך לסמוך, להרפות, להיות אהובה,
להיות איך שאת,
בדיוק במקום שאת נמצאת עכשיו!
תודה לבעלי היקר שמלווה אותי
ותומך לאורך כל הדרך המשוגעת שלי..
לה' יתברך שנמצא שם תמיד,
לתפוס אותי,
ולא עוזב אפילו לא לחלקיק שנייה!
אני משחררת..
אני אחראית רק על ההשתדלות ולא על התוצאות.
ואת?