לא התאפקתי,
והחלטתי לספר לך על תובנה מיוחדת
שהתחדשה לי בימים האחרונים,
וכמובן, כמה זה קשור לסוכות.
אצלנו בבית, הילדים הם אלה שאחראים
על סידור, טאטוא ושטיפת הבית.
בערב שבת האחרונה
חילקנו בין כולם את המשימות,
בעלי עמל על בניית הסוכה,
אני המשכתי את ענייני במטבח,
והילדים התחילו לנקות את הבית.
לאחר כמה שעות, שמתי לב שמשהו נתקע..
הסלון נשאר כמו שהיה לפני כמה שעות.
החלטתי שהפעם אני מעבירה
לילד האחראי על המשימה,
את האחראיות במילואה.
לא מזכירה, לא מדרבנת ובטח שלא מאיימת,
פשוט מאמינה שהוא יגיע,
יקח את האחראיות שאני שחררתי,
וזה יקרה בזמן שלו, בדרך שלו.
עברה שעה ושעתיים, שבת כבר ממש התקרבה…
בעלי נכנס, שאל מה קורה וכבר התחיל לטאטא.
אמרתי לו שהוא לא צריך לטאטא,
כי אני בטוחה באמונה שלמה,
שבעל המשימה יגיע ויעשה אותה.
חצי שעה לפני שבת
הסתכלנו אחד על השני במבט שואל…
שאלתי את בעלי, ה' מאמין בנו?
בטח! הוא השיב.
אמרתי, אז גם אנחנו מאמינים בבן שלנו!
והוספתי – להאמין אין פירושו
לראות עכשיו את הגאולה,
אמונה, זה להמשיך באמון מלא
שהטוב (לפי העיניים החיצוניות שלנו) יגיע!
גם אם עכשיו, זה לא נראה שזה הולך לקרות…
את בטח במתח, מה קרה בסוף?
נכנסה שבת, הייתי רגועה ושמחה,
הבית לא נשטף…
אבל אני למדתי משהו על אמונה אמיתית.
חזל קוראים לסוכה "צילא דמהמנותא" – צל האמונה.
סוכה היא מצוה מאוד מיוחדת,
בה אנחנו נכנסים לתוכה בכל גופנו ובכל נפשנו,
ונבלעים בצל הסוכה – בצל האמונה.
יוצאים מהבטוח, הרגיל, המוכר,
אל הארעי, המתנדנד, הלא כל כך מוגן…
ונזכרים שמי שבאמת סוכך עלינו,
עוטף אותנו ומגן עלינו גם בבית פנימה,
זה ה' יתברך!
שאוהב אותנו, מאמין בנו,
ורוצה את הכי טוב בשבילנו,
גם אם אנחנו לא רואים את זה עכשיו…
הצעה:
היכנסי לסוכה, נשמי נשימה עמוקה,
ותני לעצמך להסתופף בצל האמונה.
חישבי על משהו בחיים שלך שנראה לך תקוע…
והרשי לאמונה השלמה בטוב שבורא עולם שלח לך,
לעטוף את גופך ונפשך ממש כמו הסוכה.