יצאתי עם בעלי לחופש זוגי
(היה כיף, תודה על הפרגון…)
וחזרתי עם תובנה לחיים.
זה התחיל כשהגענו לצימר,
אחרי כל מיני עיכובים,
וגילינו שמה שהיה לנו הכי חשוב
(נוף ופרטיות) – אין!
וזה המשיך עם עוד ועוד דברים
שרצינו, תיכננו וגילינו –
שסגור, לא נמצא, שכחו…
בקיצור – הרבה אכזבות.
בהתחלה –
הרגשתי איך האכזבה והתסכול משתלטים עלי…
ואז – עצרתי,
והתבוננתי פנימה.
ראיתי שם ילדה עם פנים חמוצות.
התקרבתי אליה, מה קרה? שאלתי.
אוף!!!!!
עד שאנחנו יוצאים לחופש,
למה זה לא יכול להיות כמו שאני רוצה?!
היא נאנחה…
את צודקת, זה מעצבן!
עניתי לה וחיבקתי אותה.
עכשיו את יכולה לבחור, המשכתי,
אם להישאר מאוכזבת ועצבנית,
או…
לבחור להנות ממה שה' נותן לך עכשיו.
רוצה?
כן, היא ענתה, אבל זה קשה.
נכון, עניתי,
אבל זה אפשרי, יש לך בחירה!
טוב, נשמנו ביחד נשימה עמוקה.
ה' יודע מה טוב לי ומה אני צריכה, נכון?
ברור!
אז אני בוחרת להנות
ולשמוח במה שיש לי עכשיו!
השיא של החופש היה אצל הרשב"י.
אחרי תפילה מעומק הלב,
ששטפה אותי בדמעות,
וניקתה אותי מהרבה מועקות,
הטלפון שלי החליט ליפול לשירותים…
אחרי ההלם הראשוני,
פשוט צחקתי…
הנה ה' מפנה מקום לשפע חדש!
היה חופש מאתגר, אבל נהננו מכל רגע,
וחזרנו עם כוחות חדשים,
ובעיקר עם תחושה חזקה,
שגם בימים הקשים האלו,
עם הלחץ, הפחד, הקושי והכאב העצום,
על כל מה שקורה בארצנו הקטנטונת,
אנחנו ממשיכים, נהנים ושמחים
במה שה' נותן לנו עכשיו בחיים שלנו!
במתנות היומיומיות הקטנות –
המשפחה שלנו, החברים, הכוחות,
הרצונות, החלומות, האמונה.
זאת התשובה שלנו לכוחות הרשע שבאים מולנו –
אנחנו בוחרים לראות את הטוב שיש לנו כאן ועכשיו!