מכירה את זה שיש הרגשה של מלא דברים, מלא עשייה, מלא תוכניות..
ופתאום מתבטל משהו, ועוד משהו, ועוד משהו..
ופתאום זה מרגיש ריק..
וכל האנרגיות יורדות ואין חשק לעשות כלום (למרות שיש מלא מה לעשות..)
ורואים רק את מה שאין, את מה שלא הולך, את השחור..
ואז מגיע הקש (זה יכול להיות משהו קטן וטיפשי..) ששובר את גב הגמל, יותר נכון ששובר את הלב..
וזהו, כבר אין לך כח להתגבר, וזה מתפרץ החוצה..
אז זה מה שקרה לי היום..
וכשהגיע הדבר האחרון (הקטן..) כבר לא היה כח להתגבר (ואני גם לא צריכה להתגבר, אני לא גבר…)
והתפרקתי, והסכמתי לבכי להגיע, לרגשות לעלות, לצוף..
לתסכול, לאכזבה, לכעס..
וכן, שמעתי גם את הקול שאמר, את לא מגזימה קצת..
אפשר לחשוב מה קרה.. תראי את הטוב,
את זה שרק אתמול יצאת, קנית, נהנית,
את זה שיש לך כל כך הרבה..
והיה שם גם את הלחץ בראש של הרפה..
הקשבתי לו, הוא אמר,
אני רוצה, אני רוצה!
אני אלחץ, אני לא מרפה!
ושוב הקול שכנגד שאמר, את סתם הורסת לעצמך..
ואז לא התגברתי (כי אני לא גבר, אני אישה..)
וצעקתי, די!! תפסיקי!!
אני לא רוצה לשמוע!
לא, אני לא ארפה!
כן, אני רוצה ואני אקבל, מגיע לי!! ה' אוהב אותי ורוצה לתת לי את הטוב ביותר!
אני לא המצאתי את הרצונות האלה, ה' נתן לי את הגוף הזה, ואת הנפש הזאת, והוליך אותי בדרך הזאת.
הוא שם לי בלב את כל התחושות, הרגשות, הרצונות,
והוא רוצה שאני אקשיב להם,
שאני אתן לזה מקום בחיים שלי,
שאני אלך אחרי הקולות האלה,
ככה הוא מוליך אותי בדרך שלי,
הדרך שתיתן לי שמחה, ברכה ושפע,
הדרך שבה אני אתן הכי טוב את מה שיש לי לעולם, והאיר את העולם.
ואז אמרתי לה',
אתה שומע!!
לא, אני לא מרפה,
ואני רוצה, רוצה, רוצה,
לקבל את הכל!! לראות שהכל קורה!!
נרגעתי..
פתאום הכל התבהר, והאירו לי כל הנקודות הטובות שבדרך..
הגיע החיוך, חזרו הכוחות,
יאללה, ממשיכים בדרך!!