כבר כמה זמן שהגוף שלה חורק..
פעם הגרון, פעם האוזן, פעם הראש..
טוב חורף, היא חשבה..
כולם קצת חולים..
היא המשיכה לסחוב ככה,
עד שהגוף שלה פשוט צעק
דיייייי!!!!
תעצרי, תקשיבי לי סוף סוף!
אז היא עצרה,
נשמה…
והעבירה את תשומת הלב
פנימה אל הגוף…
הייתה שם ילדה קטנה,
הילדה הרגישה מפוחדת,
לא שייכת…
היא פחדה שיעזבו אותה…
היא הייתה ממש מבוהלת,
היא פחדה לשמוע שוב
שלא רוצים אותה…
ואז עלה שם זיכרון שלה כילדה קטנה,
היא רצתה לנעול את הנעליים שלה לבד,
ההורים שלה מיהרו מאוד,
אמרו לה שאי אפשר,
והיא התעקשה..
הם כעסו…. אי אפשר!
היא הרגישה לכודה שם,
חסרת אונים,
היא רוצה והם אומרים שאי אפשר..
הם ממש מבטלים את מה שהיא רוצה…
הילדה שם הייתה זקוקה
לחיבוק, למילה טובה…
היא רצתה להגיד לילדה:
איזה יופי שאת רוצה!
איזה כוח רצון יש לך!
מותר לך לרצות,
לפעמים אי אפשר לקבל…
אבל מותר לרצות,
לרצות זה טוב!
לילדה עדיין היה קשה להאמין בזה..
זה הפחיד אותה להאמין בזה..
ומה יקרה אם אני ארצה ממש,
אעמוד על שלי,
אבל לא אקבל את מה שאני רוצה?!
מה יקרה? היא שאלה אותה,
אני ארגיש מושפלת..
הילדה ענתה,
ארגיש שאני כלום..
יש שם כאב מטורף..
את צודקת, היא אמרה לילדה..
זה נורא כואב…
מותר, מותר להרגיש עכשיו
את הכאב הזה…
הילדה אמרה שהיא רוצה להרגיש
קיימת, שייכת, אהובה, רצויה…
את צודקת.. היא אמרה לה,
ורצתה להתקרב אליה..
הילדה שמרה מרחק ממנה,
הילדה לא סומכת עליה עדיין…
זה כאב…
למה את זקוקה כדי לסמוך עלי יותר?
היא שאלה את הילדה,
הילדה רק הסכימה שהיא תשב לידה…
אני פה איתך, היא אמרה לילדה,
את לא לבד יותר,
אני רואה אותך,
מקשיבה לך…
לאט לאט הילדה קרבה
את היד שלה ליד שלה,
ולחצה את היד שלה בלחיצות קטנות..
זה הרגיש כמו תקווה.
היא אמרה לילדה:
את גדולה מהחיים!
יש לך כוחות טובים,
כוחות אדירים!
הילדה ביקשה ממנה לשמוע
שהיא תוכל להסתדר בעולם,
ברור שתצליחי!
היא אמרה לה,
הדרך עוד ארוכה,
ויהיו עוד כאבים,
אבל זה אפשרי!
הייתה לה תחושה,
שהיא רוצה להישען רק על הקב"ה,
רק הוא יכול לשאת את זה…
ריבונו של עולם,
אני רוצה להרגיש אהובה ממך,
להרגיש שאתה איתי כל הזמן.
אני צריכה שתעזור לי לשמור
על הילדה הפנימית שלי,
ועל הקשר שלי איתה.
ואז היא הרגישה
שריבונו של עולם עונה לה:
בת אהובה שלי,
אני סומך עלייך,
אני שומר עלייך,
אני מאמין בך,
אני נותן לך כל יום כוח מחדש!
הפעם זה לא סיפור שלי…
זה היה מסע מופלא,
של אחת מהתלמידות שלי,
בקורס לאהוב את האוצר שאת!
שהייתה לי הזכות ללוות.