בימים כאלה מטורפים
של חולים, בידודים,
ובעיקר חוסר וודאות
כל הזמן באווויר..
אני רוצה לספר לך
סיפור על ריפוי.
אם את כבר מכירה אותי,
את יודעת שמבחינתי
אין ריפוי הגוף בלי ריפוי הנפש..
אבל הפעם זה ריפוי הגוף ממש!
ריפוי של דלקת ריאות.
(כמובן דרך הנפש…)
סיפור של השראה.
את ה"סיפור" הזה
אני עברתי בעצמי…
והוא קרה לפני חודש וחצי…
זה קצת ארוך.. תחזיקי חזק…
אז נתחיל מההתחלה…
זה התחיל באמצע טיפול רגשי שהעברתי,
פתאום התחלתי לרעוד בטירוף..
נשמתי ונשמתי,
לא ידעתי איך אני מסיימת את הטיפול הזה,
בצורה נורמלית בלי שהמטופלת תבין מה קורה..
(אח"כ סיפרתי לה..)
היא יצאה ואני רעדתי את החיים שלי!!
עשרים דקות רק נתתי לרעד להיות..
לבלבול, לפחד, לחוסר אונים..
זה היה מטורף!
חזרתי הביתה בשארית כוחותיי,
וניסיתי להירגע,
לקחתי כדור, עזר טיפה..
עדיין חום גבוה, כאב ראש,
חולשה מטורפת, כאבים בחזה..
עוד כדור, כמו כוסות רוח למת…
הקאתי, טיפה נרגע…
אזעקתי את בעלי מהעבודה,
אמרתי לו שאני מתלעפת..
נסענו למיון…
בדיקות, עניינים, עוד בדיקות,
עירויים, צילום חזה..
והנה התשובה, דלקת ריאות חמורה…
אישפוז!
פוצצו אותי בכל מיני סוגי נוזלים ואנטיביוטיקה
(כדי לאזן את הלחץ דם, שהיה מאוד מאוד נמוך, ואת הדלקת)
ביום חמישי בערב, הגוף שלי צרח די!!!!
אין מצב שאני נשארת פה לשבת!
שאלתי את הרופאה אם יש אפשרות שאני אשתחרר?
והיא ענתה לי: ברור שלא…
החלטתי שעד כאן!
כאבה לי הבטן בטירוף,
הגוף שלי היה חלש ומותש,
ואפילו להקשיב לעצמי לא הצלחתי..
הבנתי שככה אני לא יכולה להתרפא!
בסופו של דבר לפני שבת
אמרתי להם שאני רוצה להשתחרר,
הם מילמלו כמה דברים על חוסר אחריות,
נתנו לי טופס לחתום, וזהו…
בדרך הביתה אמרתי לבעלי
שאם היה לי אומץ
לא הייתי הולכת לרופא ביום ראשון..
הגעתי הביתה, נשמתי לרווחה…
הגעתי למקום בטוח..
ואז סוף סוף יכולתי להקשיב לגוף שלי…
הייתה שם את התחושה
שאין לי מקום..
יש את הגדולים שיודעים יותר טוב ממני,
מה נכון ומה טוב…
הם גם לא מוכנים להקשיב לי,
לרצון שלי, לתחושות שלי…
זה החזיר אותי לילדות שלי,
גדלתי בקיבוץ, בכללים ברורים..
ככה עושים, ככה צריך, ככה כולם…
ולי זה לא התאים…
הרגשתי שאני נחנקת,
שלא רואים אותי,
אין לי מקום בעולם,
אני לבד לבד…
הילדה שם הייתה זקוקה להבנה,
לקבלה של הרגשות שלה,
לנתינת מקום לקושי שלה..
נתתי לילדה שם חיבוק גדול,
אמרתי לה שאני רואה אותה,
אני איתה, היא כבר לא לבד..
סוף סוף משהו בגוף נרגע…
סוף סוף הגיעה הקלה…
בשבת הקשבתי לכאב בריאות,
זה הרגיש כמו סלע ענק שיש שם,
ומוחץ אותי לגמרי!
אני כמעט מתה..
עלה שם אירוע לא פשוט שעברתי,
ממש לפני שהדלקת ריאות התחילה,
וגם שם זה זרק אותי
לחוויות ראשוניות בילדות,
עלו שם רגשות מאוד חזקים,
של אין קיומי..
הייתי שם בנוכחות
עם הזיכרונות, התחושות והרגשות שעלו…
נתתי לכאב ולפחד מקום,
כמובן שהיה שם גם הרבה בכי…
המקום הזה היה זקוק
שאני אעזור לו לדחוף
את הסלע הענק הזה מהריאות שלי,
לגלגל אותו החוצה ממני,
ואז הוא יכל לקבל ממני כוח,
להתחזק.
נוצר שם מרחב, נשימה,
הריאות התמלאו באור ושמחה!
הדלקת נזלה החוצה,
וכל החלל התמלא
באבקה של ריפוי!
משם הריפוי המשיך להתגלגל,
החלטתי שאני לא הולכת לרופא,
אני יכולה לרפא את עצמי לבד!
כוח הריפוי שלי הרבה יותר גדול
מכל אנטיביוטיקה שיתנו לי…
עשיתי לעצמי תוכנית טיפול מסודרת בראש,
עשיתי עוד התמקדות ועוד התמקדות,
ניקיתי את כל הרגשות שהצטברו שם,
דמיינתי איך אני מבריאה פשוט מהר!
ואז התגנב איזה קול שאמר,
מה ולא תיהי מסכנה קצת.. חלשה קצת…
באמת שאלה…
מה את מעדיפה? שאלתי את עצמי,
להיות מסכנה, או להיות בריאה?
ולא רק להיות בריאה,
להיות מחליטה, להיות בוחרת,
להיות מנהיגה של עצמך!
ברור להיות בריאה!!!
להשתנות,
לתת לכל הרעל בגוף להתנקות ממני,
ולהיות מישהי חדשה!
הרגשה נפלאה!
ועוד אנקדוטה למי שהחזיקה מעמד יפה עד עכשיו…
המרפאה שלנו מאוד מסורה,
אחרי שעקבו אחרי במחשבים, ולא עניתי להם לטלפון,
הם פשוט באו אלי הביתה לביקור.
הרופא שאל, התעניין, תיחקר,
ורק אמר שהוא רוצה שאני אעשה עוד כמה שבועות
צילום נוסף לביקורת…
הוא לא אמר מילה על אנטיביוטיקה…
לא האמנתי!
זה היה נס חנוכה אמיתי!!
ואישור מלמעלה לרצון שלי, לדרך שלי,
להקשבה שלי לעצמי ולגוף שלי!
עד כאן הסיפור.
ועכשיו הצעה:
אני חיה ונושמת יום יום,
הקשבה לגוף שלי,
לתחושות שלי, לרגשות שלי,
חיבור ונתינת מקום
למה שיש בתוכי עכשיו,
עדינות, אהבה, רכות וליטוף
לילדה שבתוכי,
לאיך שהיא עכשיו…
זאת דרך חיים,
ריפוי מטורף,
עשיתי שינויים ענקיים בחיים שלי,
מתוך האנרגיה הזאת של שלום פנימי,
ואהבה לעצמי ללא תנאי,
ואת הכל עשיתי לבד!
ולכן אני יודעת שזה אפשרי!
כל אחת יכולה לעזור לעצמה,
להתחבר לילדה הקטנה שבתוכה,
לרפא את החיים שלה,
לעשות את השינויים שהיא רוצה בחיים,
יש דרך!