הקורונה מגיעה אלינו מכל עבר,
עוד חולה, עוד בידוד,
עוד תכנון שהלך,
עוד מפגש התבטל,
עוד הסתגרות בבית,
עוד פחד,
והמון המון חוסר ודאות…
יש ניסיון לחפש אחיזה,
משהו שיעזור לנו,
אוויר לנשימה..
עוגן, ביטחון…
הבעיה היא
שאנחנו לא מחפשים במקום הנכון…
המבט שלנו לא מופנה לכיוון הנכון..
אנחנו מתעסקים בסימפטומים,
מחפשים תשובות מבחוץ..
מה אחרים אומרים..
קצת שיעורים, חיזוקים…
לפעמים זה מחזיק חצי שעה – שעה,
לפעמים זה מחזיק יום – יומיים..
אבל זה לא נותן לנו
את המענה האמיתי..
תמיד הקושי יצוץ
אחרי כמה זמן,
דרך משהו אחר,
דרך זן אחר שהתגלה..
דרך ויכוח עם בן הזוג…
דרך הילדים שלא מקשיבים…
דרך חברה שלא מפסיקה לשגע אותך…
דרך הבוס בעבודה שלא מבין אותך…
דרך הערה שאימא שלך זרקה ונפגעת…
דרך שוב איזה בידוד מעצבן…
וחוזר חלילה…
למה?
כי הסביבה היא רק מראה,
המציאות היא רק שיקוף
של העולם הפנימי שלנו!
את חוסר הביטחון שקיים בפנים,
אנחנו פשוט נפגוש בכל מיני דרכים,
דרך כל מיני מציאויות שמזמנים לנו…
אז מה באמת ייתן לנו
את הביטחון האמיתי?!
דבר ראשון –
ההבנה שאת המבט
אנחנו רוצות להפנות
פנימה במקום החוצה!
התשובות עבורנו נמצאות בתוכנו,
ולא בשום מקום אחר!
דבר שני –
לרצות להקשיב לקולות הפנימיים שלנו,
לכל הרגשות, הפחדים והרצונות
שיש שם בעומק יותר..
להסכים להסתכל להם בעיניים,
ולשמוע אותם באמת…
דבר שלישי –
להבין שבפנים בפנים בעומק,
יש בתוכנו ילדה קטנה
שמרגישה עכשיו
את אי הודאות הזה..
שהאדמה נשמטת לה
מתחת לרגליים…
אין לה מקום בטוח,
והיא זקוקה לעיניים אוהבות,
למבט חומל,
ליד רכה,
לליטוף,
לחיבוק…
אבל קודם,
שבכלל נראה אותה,
שבכלל נסכים להקשיב לה,
שנרשה לה לספר לנו
את הקושי שלה,
שנהיה איתה,
ככה בלי תנאים,
כמו שהיא עכשיו…
שפשוט נאהב אותה!
ואז מה קורה?!
נכון!
היא מרגישה בטוחה,
אהובה,
שיש לה מקום..
הנה הביטחון שחיפשנו,
הביטחון האמיתי!
כשהיא מרגישה איתנו ביטחון,
היא גם תרגיש בטוחה
עם ריבונו של עולם,
היא תרגיש בטוחה בעולם,
היא תרגיש חזקה,
שהיא יכולה להתמודד,
שטוב לה!
את זה אף אחד
לא יוכל לקחת מאיתנו
אף פעם!
לא מחלה זו או אחרת,
לא ויכוח, לא ריב ולא מחלוקת,
לא טעות, לא כישלון,
לא לחץ, לא כעס ולא עלבון..
שום דבר!
זה אצלנו לתמיד!
ויש דרך להגיע לזה,
זה לא אי שם,
על איזה ענן..
זה פה אצלנו, בתוכנו,
בתוך הגוף שלנו!
זה רק ללמוד שפה חדשה,
את השפה של העולם הפנימי,
השפה של הרגשות,
שפה של הקשבה פנימית,
שפה של קבלה חמלה ואהבה,
לעצמנו,
באמת…
לא רק להגיד את זה,
אלא להרגיש את זה,
באמת בלב,
בפנים!