נקרא לה תמר…
היא יכולה להיות כל אחת..
וגם אני לא פעם,
מוצאת את עצמי שם…
(זה קצת ארוך אבל שווה…
בכל מקרה אל תפספסי בסוף את הארכת המבצע…)
היא רוצה להיות טובה,
לעשות דברים טובים בעולם,
להרגיש משמעותית..
היא גם רוצה שיהיה לה טוב,
שבעלה יאהב אותה ויעריך אותה,
היא רוצה שיהיה לה כוח
לעשות את כל מה שצריך בבית,
להיות אמא טובה ואישה טובה..
היא גם באמת רוצה
להרגיש מחוברת לעצמה,
להתחבר לרצון האמיתי שלה..
אבל איכשהו החיים סוחפים אותה..
היא לא מצליחה לעמוד בכל המשימות,
ושוב פעם היא מוצאת את עצמה
לא שמחה…
ושוב היא אומרת לעצמה,
שזה לא טוב..
חבל להעביר את החיים ככה..
בתסכול, בחוסר חשק..
להיגרר אחרי המשימות האינסופיות…
ושוב היא לא יודעת איך עוצרים,
איך משנים את הגלגל..
ושוב היא מתוסכלת..
ושוב האנרגיה למטה…
ושוב…
וחוזר חלילה…
אבל הפעם היא לא מוותרת,
היא החליטה שדי!
ככה היא לא ממשיכה!
לא סתם קיבלנו בחירה,
היא אומרת לי,
גמרתי להיות קורבן של המציאות הזאת!
אני יודעת שאפשר אחרת..
אבל לבד אני לא מצליחה…
אז אזרתי אומץ ובאתי אלייך…
אני כמעט בוכה…
אני מתרגשת בשבילה,
היא כל כך רוצה!
והיא מוכנה לעשות החלטה,
צעד ראשון של שינוי,
היא באה..
הרצון הזה מפעים אותי כל פעם מחדש!
הרצון הפועם הזה,
חי נושם ובועט!
אני חוגגת איתה את הניצחון הראשון,
את ההחלטה שלה להשקיע בעצמה,
כי מגיע לה לחיות אחרת!
ומגיע גם לכל המשפחה שלה
אישה ואמא מאושרת!
היא נושמת ונכנסת פנימה,
מתבוננת לתוך הגוף,
יש שם ילדה קטנה
שמנסה להחזיק חזק,
לא ליפול, לא ליפול,
רק לא ליפול למטה!
היא מחזיקה בכל הכוח,
מחזיקה בכל המשימות,
שכולם יהיו מרוצים,
שלא יתאכזבו ממנה,
שתרגיש שהיא בסדר,
שהיא טובה…
רק לא לעזוב,
לא ליפול למטה
לתהום של הכאב,
של חוסר האונים,
של הבדידות…
תסתכלי עליה רגע, אני מבקשת…
תסתכלי לה בעיניים..
מה את רואה שם?
היא במצוקה נוראית,
היא מבוהלת..
היא מנסה כל הזמן להחזיק,
להישאר בשליטה,
להגן על עצמה מהכאב הזה…
היא אמרה והדמעות זלגו…
למה היא זקוקה ממך? שאלתי
היא זקוקה שאני אראה אותה,
שאני אבין אותה,
שאני לא אגיד לה כל הזמן,
כמה היא צריכה להשתפר,
להתייעל, להשתחרר, לסמוך…
שאני אלטף אותה ברוך, בחמלה…
ואגיד לה, את צודקת…
זה מפחיד, את צודקת…
מה קורה עכשיו? שאלתי
היא בודקת אם להאמין לי…
זה חדש לה שאני לא מנסה
לשנות אותה כל הזמן…
תראי אם זה בסדר
לבקש ממנה סליחה,
על כל השנים שלא ראית אותה,
שלא יכולת להיות שם בשבילה…
כן.. סליחה.. ממש סליחה….
הדמעות ממשיכות לזלוג…
אני מחבקת אותה חזק,
היא אומרת לי,
אני רוצה שהיא תדע
כמה היא חשובה לי!
יותר מכל המשימות…
אותי היא לא צריכה לרצות…
אני יודעת שהיא פשוט מדהימה כמו שהיא!
זה הסיפור שלה, שלי, שלך..
של כולנו..
הסיפור של הקשר שלנו עם עצמנו…
כי כל מה שאנחנו רוצות,
באמת נתקע שם…
ואפשר לשנות את הסיפור הפנימי שלנו,
אפשר לשנות את הקול של הביקורת
שרודף אחרינו כמעט לכל מקום…
אפשר לבחור לעצור
ולנסות הפעם משהו חדש,
משהו שונה ממה שאנחנו רגילות,
שבעזרת שם יביא גם תוצאות שונות…
משהו קצת הזוי אפילו…
להקשיב לגוף?!
לדבר איתו?!
יש שם מישהו בכלל?!
כן, תתפלאי..
יש שם – אותך!
את כל הקולות, הרגשות,
הרצונות, הפחדים והכאבים…
ואפשר ללמוד איך לגשת אליהם,
איך להקשיב להם,
איך לתת לכל אחד מהם מקום,
איך להיות בחמלה עם עצמנו,
איך לאהוב את עצמנו
אהבה אמיתית בלי תנאים,
אהבה שמלטפת,
שמרפאת את הנפש
הפצועה הכואבת..
אהבה שנותנת כוח
לבנות משהו חדש יציב ואמיתי!
ואז האור בפנים נדלק,
ויש כוח, ויש רצון, ויש חשק,
ויש חיוך, וצחוק, וגם בכי…
וזה בסדר..
ויש אותך – אוצר!