בזמן האחרון אני סובלת הרבה מכאבי ראש..
מכיוון שלמדתי להקשיב לגוף שלי,
אני יודעת שיש שם הרבה מתח..
מקום שממש מתכווץ כל פעם מחדש..
מקום שאומר, אני רוצה שהדברים יהיו כמו שאני רוצה ומתכננת…
מקום שמנסה להוכיח שאני טובה,
מקום שרוצה שיעריכו אותי,
על כל המאמצים שאני עושה,
בתקופה המשוגעת הזאת,
ובכלל על מי שאני..
מקום שזקוק לאהבה שלא תלויה בהוכחות,
אהבה פשוטה, ככה סתם כי אני אני…
אז כל פעם אני מחבקת את המקום הזה,
ואומרת לעצמי, את מדהימה!
את לא צריכה להוכיח לאף אחד כלום,
וגם לא לעצמך…
ובטח לא לריבונו של עולם,
שבאמת אוהב אותך, סתם ככה,
כי את ביתו האהובה,
יהלום נוצץ,
אוצר יקר!
ואז אני נרגעת, מחייכת,
הכל מתבהר,
הרצון שלי נעשה מדוייק יותר,
אני יותר ברורה לעצמי,
מרגישה את החוזק הפנימי שלי,
יודעת להגיד למה אני זקוקה,
יש הקלה,
הכאב נרגע…
הוא את התפקיד שלו סיים לעכשיו…
מזכירה שאני פה,
להקשבה,
לאיפשור,
לבירור,
לדיוק,
להבנה,
לחיוך,
לאהבה,
לחיבוק (מרחוק..)
