בסוף בסוף, מתחת לאבק של היום יום,
הניסיונות, הריצות, העייפות..
יש מקום רגיש ועדין,
מקום שזקוק לשקט, לשלווה, למרחב..
ובעיקר זקוק לאהבה,
לליטוף, לחום, לעיניים טובות,
שיבינו, שיכילו, שיקבלו אותו כמו שהוא,
עם כל הטעויות,
עם כל הרצונות,
עם כל התסכולים והאכזבות..
ויגידו –
את טובה, את אהובה..
זהו!
זה הכל, לא צריך יותר..
אבל זה אי שם,
מתחת מתחת לכל שכבות
הלכלוך והאבק שנדבקו בדרך..
ורוב הזמן שוכחים
שיש שם בכלל משהו למטה בעומק..
ואולי אפילו לא יודעים..
כי כבר אין כוח לחפש..
אבל אני יודעת!
זה שם, זה שם באמת!
וזה זקוק לך, לאהבה שלך!
ואפשר, אפשר להגיע לשם
ולנקות את הלכלוך והאבק
שנצבר בדרך..
ואז הכל מתבהר
ונכנס כל כך הרבה אור לחיים!
זה כמו להיוולד מחדש!
אז זה אל תוותרי, אל תתייאשי!