בשביל מה באתי לעולם?!
בשבת יש לי יום הולדת
(אל תפספסי את המתנות בסוף..)
ומאוד התחשק לי לחגוג את עצם קיומי בעולם,
בכלל לחגוג את העולם הזה!
לשמוח, להנות, לחייך, לצחוק,
לרקוד, לפתוח את הלב, להסתקרן…
ואני יכולה להמשיך עוד ועוד
אבל לא לשם זה התכנסנו כאן..
השאלה ששאלתי את עצמי,
ואם אהיה כנה,
אני שואלת אותה הרבה,
ולא רק ביום הולדת..
היא – למה אני חוגגת?
את מה אני חוגגת?
או במילים אחרות –
בשביל מה באתי לעולם בכלל?!
אז נתחיל עם התשובה הפשוטה:
אם הנשמה שלי ירדה לעולם,
ברור שיש לה פה דרך לעבור,
וגם תפקיד מסוים,
ורק אני, כמו שאני,
יכולה למלא את התפקיד הזה!
אני, זה כמובן,
הנשמה שלי, בתוך הגוף שלי, עם הנפש שלי.
אני ייחודית חד פעמית,
אין ולא תהיה, אף אחד כמוני בדיוק,
אף פעם!
ורק אני יכולה למלא
את הפונקציה המסוימת שבשבילה אני פה!
נמשיך..
יש לנו שני מצפנים שמכוונים אותנו,
אל הדרך הייחודית שלנו בעולם הזה.
הראשון, הוא הרצון שלנו.
הרצון שלי – הוא הצינור שלי לרצון ה'!
הרצון שלי מבטא את האני הייחודי שלי,
אין עוד אישה בעולם,
עם רצון כמו שלי בדיוק!
לא סתם, אנחנו מברכות כל בוקר
"שעשני כרצונו"
אני עשויה מרצון ה',
ולכן, אני כמו שאני, זה מה שה' רוצה!
נכון, הרבה פעמים אנחנו שואלות את עצמנו:
אבל מה ה' רוצה ממני עכשיו?!
עד אז עד שריבונו של עולם
לא יתגלה אלינו ממש…
הוא נתן לנו דרך אחרת לגלות את רצונו,
והיא – להקשיב ללב שלנו!
להקשיב לרצון האמיתי שלנו!
כמו שרבי נחמן אומר:
"שכל הדברים שהלב אומר,
הם דברי ה' יתברך ממש,
והם בבחינת רוח הקודש"
עכשיו, זה לא כל כך פשוט…
אני יכולה להעיד על עצמי,
ששנים רבות,
כשבעלי היה שואל אותי, מה אני רוצה?
התשובה הראשונה הייתה – לא יודעת…
כלומר..
רגע, מה אתה רוצה? מה הילדים רוצים?
אני אשקלל את הרצון שלי לפי כל הנתונים…
אז באמת לא תמיד אנחנו יודעות מה אנחנו רוצות…
או לא תמיד אנחנו יודעות להגיד את זה (גם לעצמנו…)
או מוכנות להיות כנות באמת, ולהודות בזה…
אבל כשנגיע לרצון הפנימי האמיתי שלנו,
נדע שהגענו לרצון ה' עבורנו!
איך זה יצא לפועל?!
זה כבר סיפור אחר לגמרי, שלא ניכנס אליו עכשיו…
המצפן השני והמשמעותי ביותר,
הם הרגשות שלנו!
הרגשות שלי הם אני האמיתית,
אני האותנטית,
אני כמו שאני עכשיו,
אני בהווה..
הרגשות לא משקרים אף פעם!
אפשר לנסות לדחוף אותם הצידה,
לסגור בפנים, להדחיק, להתעלם אפילו..
אבל זה לא באמת יעזור,
כי הם לא ילכו לשום מקום,
הם פשוט יחכו עד שאני אתייחס אליהם..
ועד אז הם יכרסמו מבפנים…
ואם באתי לעולם הזה להיות אני,
כי רק אני יכולה להיות אני,
אז הרגשות הם חלק מהפאזל השלם,
של מי אני,
ולכן אני לא רוצה לוותר עליהם!
הרגש מבטא את החלק הילדי שבי,
ולא.. אין אפשרות רק להיות גדולים וזהו…
החלק הזה הולך איתנו לכל מקום,
וילך איתנו כנראה עד 120…
וכמו שילד זקוק למקום,
להקשבה, לאהבה, לביטחון,
כך גם הרגשות שלנו זקוקים
שניתן להם מקום,
שנקשיב להם, שנבין אותם,
שנאהב אותם, שלא נדחה אותם,
שלא ניבהל מהם…
ככה החלק הילדי שבי ירגיש ביטחון
(זה מה שנקרא ביטחון עצמי)
אני ארגיש אהובה, מוגנת…
זה מה שמביא שמחה אמיתית, אושר!
ואם דיברנו על –
בשביל מה אנחנו פה בעולם הזה?
אז זה – זה!
לחיות את החיים האלה בשמחה, במלאות,
להתענג על כל רגע שאני פה!
והנה חזרנו לחגיגות!!