שבוע שעבר בעלי יצא לשבוע מילואים.
האמת, שהבית כמעט לא הרגיש בחסרונו.
הכל תיקתק כמו שעון,
הילדים שאלו רק פעם אחת מתי אבא חוזר,
ואפילו אני שמחתי שיש לי יותר זמן פנוי בערבים.
עד ש…
יצאתי ליום קניות בגדים עם ביתי הבכורה המתבגרת,
וחזרתי בסוף היום מותשת, מתוסכלת ומאוכזבת.
(את הרצונות שלי שמתי בצד מפאת הזמן,
ולה לא מצאנו בגדים בכלל)
הרגשתי שהראש שלי מ-ת-פ-ו-צ-ץ !
איך שנכנסתי הביתה,
רצה אלי ילדה שמריחים שצריך להחליף לה טיטול,
ילד משועמם ורעב,
וקריאות אמא, אמא מכל הכיוונים.
הרגשתי ש – די!!!
אין לי כוח יותר להיות אימא עכשיו.
אני רוצה רק להתפרק, להיכנס למיטה ולברוח…
החזקתי את עצמי חזק,
חייכתי חיוך עייף לכולם,
והעברתי איכשהו את סוף הערב.
אחרי שהקטנים הלכו לישון והגדולים הלכו לעיסוקיהם,
הרשיתי לעצמי להיכנס לאמבטיה חמה,
ופשוט לשקוע…
מהר מאוד הרגשתי איך הבכי מציף אותי…
האחראיות הגדולה,
להתמודד לבד עם הכל,
הגעגועים,
והכאב הענקי בראש,
שעושה אותי פשוט חסרת אונים.
הרגשתי שאני רוצה להיות ילדה קטנה,
לשחרר את כל האחראיות,
להתפרק,
ליפול לזרועותיו של מישהו גדול וחזק,
להיות ילדה שנופלת לזרועותיה של אימא.
רציתי שאימא תחבק אותי, ותגיד שזה בסדר,
שהיא פה בשבילי, שהיא אוהבת אותי.
פתאום הרגשתי איתות מהבטן התחתונה,
מהרחם שלי.
הרגשתי שהרחם כמו אומרת לי,
אני פה בשבילך,
אני אימא שלך שבתוכך –
רכה, חמה, עוטפת ומחבקת,
וגם חזקה, יציבה ומגינה.
את יכולה לחבק אותי? שאלתי
ברור, היא ענתה.
נכנסתי לתוך הרחם שלי,
והתכרבלתי בתוכה.
הרגשתי שקיבלתי אוצר, מתנה.
(ובעצם זה שלי כל הזמן, אצלי, בתוכי…)
תשארי פה כמה שתצטרכי,
תאגרי כוחות, היא אמרה,
וכשתרגישי שמתאים לך,
את יכולה להיוולד מחדש.
כשהגיע הזמן,
היא פשוט נשפה אותי החוצה,
והרגשתי שהנה אני נולדת מחדש,
שאני מתמלאת כוחות, שמחה ויציבות.
עכשיו יש לי כוח להיות אימא!
יש בתוכך כוח נפלא שה' יתברך ברא אותך איתו,
את הכוח הזה את יכולה להעניק לא רק לאחרים,
אלא גם לעצמך,
בזמנים שאת צריכה שיעניקו לך ואין מי שיעניק…
הכוח הזה הוא מתנה!
הוא כוח שמרפא, שמצמיח.
כוח שיעזור לך כל פעם להיוולד מחדש!
מזמינה אותך, להקשיב לו, להרשות לו..