ככל שמתקרבים לפסח (זמן חירותינו..)
עלולים להיכנס יותר לשעבוד הפנימי..
יותר לחץ, יותר מתח,
יותר עצבנות, יותר ויכוחים,
יותר דרישה, יותר ביקורת…
בזמן הזה אני נזכרת
במה שאני אומרת כל יום בבוקר
כשאני רק פותחת את העיניים:
"מודה אני לפניך מלך חי וקיים,
שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך".
ה' יתברך מסתכל עלי כל הזמן
בחמלה, באהבה
(לא משנה מה אני, מי אני ואיך שאני)
והוא מלמד אותי
גם להסתכל ככה על העולם שלו,
ועל עצמי בתוכו.
באהבה, בחמלה ובאמונה!
אישה יקרה,
אל תיהי קשה עם עצמך עכשיו,
תני לעצמך את אהבה שאת זקוקה לה!
(אפשר להתקדם, ואפילו יותר, מתוך אהבה)
צאי מהשיעבוד וצאי לחירות פנימית!!