מנקה לפסח? תנקי גם את הלב

מתחילה, מפסיקה..

מתחילה שוב, אין לי כח..

מחליטה משהו, ושוב עוברת לדבר אחר..

תפוסות הכתפיים, כואב הגב..

חסרת שקט.. חסרה שמחה.

הילדים שואלים משהו, עונה בעצבנות..

זה לא סיפור מתח.. זה הסיפור שלי..

אז עצרתי להתבונן

(כי אני לא יכולה למשוך ולמשוך…

כשאני מבינה שמשהו מאותת,

אני מבינה שבשביל לקבל כוחות

אני צריכה להקשיב מה קורה שם בפנים,

ולשחרר את מה שקורה עכשיו בחוץ…)

ושוב הילדה בפנים מתכווצת..

ושוב הביקורת הפנימית מפנה עיניים כאלה שופטות..

את לא מספיק ככה, ולא בסדר שככה..

ואני שואלת את הילדה למה היא זקוקה,

והיא רק רוצה חיבוק, הבנה ואהבה.

והעיניים מתרככות..

ויש ליטוף והבנה שזה אני,

אולי זמנית עכשיו,

ואולי זה פשוט אני,

וזה בסדר..

רק אני מסתכלת על עצמי בעיניים ביקורתיות..

באמת אני אהובה, רצויה ואהובה!

ואז בלב יש הודיה גדולה, יש שקט, יש שמחה!

קחי לך רגע של עצירה, ותני לעצמך חיבוק גדול

רק בגלל שאת כל כך משתדלת רוצה שיהיה הכי טוב!!

מגיע לך!

את הכי טובה איך שאת!

את אהובה ורצויה!!

באהבה
רבקה יונית