את אוהבת את החופש הגדול?
או שונאת אותו?
פעם היה לי ממש קשה עם החופש,
כלומר לא עם החופש,
אלא עם הילדים בחופש…
הבנתי שהם הילדים שלי,
שאני בחרתי בהם,
שאני אוהבת אותם,
ורוצה בסך הכל לבלות איתם את הזמן…
אבל בפועל לא ממש הצלחתי…
את הרעיונות שלי הם לא אהבו..
ניסיתי לתמרן כל הזמן
בין גדולים קטנים ותינוק…
הרגשתי חסרת אונים
מול הפזמון החוזר:
"אמא משעמם לי"
"אמא אני רעב"
ניסיתי כל הזמן שכולם יהיו מרוצים,
ובסופו של דבר,
בעיקר הרגשתי תסכול ואשמה
שאני לא מצליחה להיות
אמא מספיק טובה…
והיום?
היום ברור לי שאני לא ספקית בידור,
וגם לא שפית או טבחית,
כולם יכולים לקחת אחריות,
על איך שהבית נראה,
מה אוכלים,
וכמובן להעסיק את עצמם..
ופתאום…
יש חופש! לי!
אפשר לקום מתי שרוצים,
לא צריך למהר..
אני לא חייבת כלום לאף אחד,
רק לעצמי..
אני בוחרת מה אני רוצה לעשות היום,
אם בא לי לשחק עם הילדים,
לנסוע או כל דבר אחר..
אם בא לי לבשל (מה שמתחשק לי לאכול)
או שיכינו לעצמם צ׳יפס
(תכל'ס הם מוכנים לעשות את זה כל יום )
וכיף לי עם הילדים שלי!
החופש נעשה כיף!
עכשיו שלא תביני לא נכון..
1. זה לא מושלם, וזה לא 100% מהזמן…
יש לי את הזמנים
שאני חוזרת לדפוסים הישנים
של הלחץ, הכווץ, הריצוי
(בעיקר במפגשים עם המשפחה המורחבת
שם, אני חוזרת להיות בפנים הילדה הקטנה שהייתי..
וגם זה בשיפור תמידי…)
2. זה לא הגיע פתאום,
זה לא קסם!
זה קרה בעבודה של הרבה שנים,
שבהם למדתי,
להבין מה קורה לי בפנים,
מה אני מרגישה,
מה אני רוצה..
למדתי לאהוב את עצמי באמת, כמו שאני,
ולתת לעצמי מקום,
(כי אם אני לא יהיה שמחה,
מה שהם מקבלים זה סמרטוט ולא אמא..)
להאמין בכוחות שלי לעשות שינוי,
להאמין ביכולות שלהם,
להאמין בטוב,
להרגיש בטוחה במקום שלי,
באימהות שלי,
בזוגיות שלי,
בעבודה שלי,
לשחרר פחדים,
וצורך קיומי ותלותי,
באהבה של אחרים..
לשנות אמונות שורשיות,
דרכי חשיבה
ודפוסי התנהגות,
ובעיקר להיות מאושרת בפשטות!
לא לנסות לרדוף אחרי האושר,
אלא לחיות אותו פה ועכשיו!
רוצה גם להנות מחופש כזה?
יש דרך!
בדרך הזאת אני מלמדת
לא להילחם בעצמנו,
לא להילחם ברגשות שלנו,
לקבל, לאהוב,
לעטוף את עצמנו ברוך, בעדינות,
ולייצר בתוכנו מקום של ביטחון,
מה שנקרא ביטחון עצמי!
מקום של שקט,
מקום של רשות,
משם השמיים הם הגבול!
הכל אפשרי!
כל שינוי שתרצי!