הגיעה אלי לטיפול, אישה שהייתה בחודש שביעי בהריון רביעי.
היא הגיעה בתחושה של חוסר כוחות.
היא סיפרה שיש לה כל מיני בעיות בגוף שקשורות להריון, שמקשות ומסרבלות.
זה גם מביא אותה למחשבה שאם ההריונות שלה הם ככה, אז אי אפשר להביא עוד ילדים, זה קשה מדי. אולי ה' רוצה שהיא תפסיק…
ובכלל יש תחושה בחיים שהכול לא הולך…כשיש בעיות קטנות עם הילדים בבוקר למשל, זה כבר צובע את כל החיים בתחושה שהכול לא הולך!
עשינו הרפיה קצרה ונכנסנו פנימה אל הגוף.
הייתה שם תחושה של צריבה בחזה, זה הרגיש כאילו היא לא יכולה לנשום.
כששאלתי אותה אם זה בסדר להיות עם זה עכשיו, היא אמרה שיש תחושה שכול הגוף קפוא עכשיו, ואם האש הייתה מחממת את כל הגוף אז היה איזון והיה אפשר לנשום.
שאלתי אותה, מה בחיים שלך מביא את התחושה הזאת?
תחושה של חוסר הצלחה בחיים מביאה את הקיפאון, ותחושה של עומס מביאה את האש, היא ענתה.
יש גם תחושה ברחם היא הוסיפה. תחושה מוגנת, תחושה של הצלחה. הצלחה בתינוק הזה שהוא לא קשור רק אלי, ולכן זה הצלחה.
חזרנו לתחושת הקיפאון. מה הכי קשה בתחושה הזאת? שאלתי. שאני לא מרגישה חלקים מהגוף, יש ניתוק.
יש גם תחושה של חוסר שליטה, שאני לא מצליחה שזה יהיה כמו שאני רוצה. שיהיה קל, פשוט, שהגוף יהיה חם. לא מצליחה, לא מצליחה עם הילדים. מה הכי קשה בחוסר שליטה? שאלתי אותה. שאין תוצאות, היא ענתה. מה קורה כשאין תוצאות? אני לא שווה, אמרה ונאנחה עמוקות…
שאלתי אותה איפה התחושה נמצאת עכשיו בגוף? בכתפיים, בשכמות. היא אמרה.
כמו מה זה מרגיש שם? שאלתי. שאני מתפתלת, מתכווצת. אם זה ימשיך, כמעט ואני אעלם!
בואי ננסה להתרחק קצת מהתחושה הזאת, אמרתי לה, אפשר? כן, אפשר.
איך התחושה מרגישה שם מנקודת מבטה? היא מרגישה נורא, היא מרגישה שהיא לא שווה.
למה היא זקוקה שם בפנים? שמישהו יגיד לה שהיא שווה. מי היא רוצה שיגיד לה שהיא שווה? אני וכול העולם.
את יכולה להגיד לה את זה? זה קצת קשה לי. אני מזדהה עם התחושה שאני לא שווה.
מהמקום הרחוק יותר אפשר להגיד את זה? אפשר.
איך היא מרגישה עם זה? קשה לה להאמין, צריך לשכנע אותה הרבה.
מה ישכנע אותה? שייתנו לה אישורים מבחוץ, וגם הצלחות קטנות, שהיא תרגיש שאלוקים שוב איתה. היא רוצה להרגיש שהיא אימא טובה, שהיא אישה טובה. אי אפשר להגיד משהו אחד שיעשה לה טוב. היא רוצה יחס טוב, הבנה והכלה. שלמרות שהיא ככה, היא שווה. כמו שהיא, היא פשוט שווה!
את יכולה להיות איתה שם ולהגיד לה את זה? שאלתי. כן, היא ענתה, ונשמה עמוקות.
איך היא מרגישה עכשיו? היא לא צריכה ליישר את הכתפיים. זה המצב עכשיו וזה בסדר.
הזמנתי אותה להישאר עם זה בפנים. לעשות לתחושה הזאת את כל המקום שהיא זקוקה לו עכשיו.
אחרי שהות קצרה שאלתי אותה, מה יש עכשיו בחזה? אפשר יותר לנשום, היא ענתה, עכשיו זה לא אש, זה אור, זה לא שורף. הגוף הרבה יותר חם, זה כבר לא הקיפאון שהיה. עכשיו מרגיש יותר רגוע.