בשבוע האחרון בתוך כבלי
הניקיון, הילדים והגוף שלי,
הרגשתי שדי!
זה לא יכול להיות,
הסיפור הזה צריך להשתנות!
זה הזמן לצאת מהמייצרים.
זה התחבר לי בצורה נפלאה
למה שאנחנו הולכים לקרוא בהגדה
בעוד כמה ימים:
"מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים"
לא כתוב להגיד, אלא דווקא לספר.
סיפור הוא משהו שהדמיון שלנו שותף בו,
וכל אחד צריך לספר את הסיפור שלו.
וגם אני יכולה לספר את לעצמי סיפור חדש.
סיפור של יציאה מהמייצר, יציאת מצרים.
באופן פלאי וניסי נתקלתי בקטע של
הרב קוק מתוך עולת ראיה, על הפסוק:
"אנוכי ה' אלוקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו"
הרב קוק אומר –
לא רק ההוצאה של בני ישראל ממצרים,
הייתה גורלית בתולדות עם ישראל,
אלא דווקא ההעלאה (המעלך מארץ מצרים).
כמו שה' העלה אותנו אז ממצרים (מהמייצרים),
כך כל הנשמות ששייכות לעם ישראל,
יש להם תמיד כוח של עלייה בלי פוסקת.
הגבול היחיד זה הגבול שהאדם שם לעצמו,
ומצמצם לעצמו את העלייה.
אבל עכשיו, כשאתה יודע את זה, אומר הרב קוק,
"הרחב מאוד משאלותיך, התרומם מעל כול הגבלה,
התעלה מעל כול קטנות, הרחב פיך ואמלאהו"
בינגו!
אני הולכת לספר לעצמי סיפור חדש!
סיפור של עלייה, של הרחבה, של שינוי,
הפסח הזה אני יוצאת ממצרים!
טיפ:
קחי לך נושא אחד בלבד בחיים שלך,
שבו את מרגישה במייצר,
והיית רוצה לעשות שם שינוי.
דמייני את השינוי –
איך את נראית? מה את לובשת?
מי נמצא סביבך?
מה הריחות שם? מה הצבעים?
מה הקולות? מה התחושות?
מה את מרגישה שם?
כיתבי לך על פתק –
אני השינוי, ומרגישה השינוי וכו'
ושימי לך במקום בולט (על המראה, על המקרר וכו')
שתוכלי לראות אותו ולהיזכר בו כמה שיותר.
ושנני לעצמך את המשפט הזה השבוע, כמו מנטרה.
דמייני את השינוי,
תראי אותו בעייני רוחך קורה ממש.
חשוב מאוד –
גם אם אחרי יום-יומיים את מתייאשת,
זה בסדר, לא להיבהל,
אפשר לקום ולהמשיך!
הרחיבי את הכלים,
תפתחי את הלב, הידיים והפה,
ובעזרת ה' תראי,
איך את מתמלאת בשפע החדש.
השנה את בת חורין!