השבוע הרגשתי חסרת כוחות,
קמתי כל יום עייפה, וגררתי את עצמי,
לעוד יום של עשייה שחוזרת על עצמה.
"צריך" להתחיל לנקות לפסח,
לא בא לי!
בעלי במילואים, אני צריכה להיות גם אימא וגם אבא,
אין לי כוח!
הרגשתי שהעייפות היא נפשית ולא רק פיזית,
אין לי כוח למחזר את עצמי כל יום.
אני רוצה יצירתיות, התחדשות!
ואז נתקלתי בהרצאה של ד"ר פינקי פינשטיין,
שנקראת בשם – מגיע לי יותר.
וואו, נדלקתי, זה מה שאני רוצה!
אבל ישר קפצה המחשבה,
באמת מגיע לך יותר? מי אמר?
את מתאמצת? את משתדלת מספיק?
מה זאת הגאווה הזאת?
למה שיגיע לך יותר?
תגידי תודה על מה שיש וזהו!
מה שהכי תפס אותי בהרצאה, היה המשפט:
"לרצות יותר, זה לא פינוק,
זה לא בונוס, זה לא לבקש יותר מדי"
הרגשתי איך הנפש שלי מתרחבת.
באמת? מותר לי לרצות?
באמת, מגיע לי יותר?
ואז נזכרתי בפסקה נהדרת של הרב קוק:
"…חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם…
גדולה ענוותנית זו מאשרת היא את האדם,
ומביאתו לשלמות העליונה העומדת ומחכה לו…"
לא, זה לא פינוק! זה לא מותרות!
זו זכותי וחובתי,
לרצות, להאמין שמגיע לי יותר.
כדי שהנשמה שלי, תקבל את כל מה שהיא צריכה,
בשביל להביא את עצמה לידי ביטוי בעולם הזה.
וזו לא גאווה, זו ענווה!
והשפע רק מחכה לי
שאני אפתח לו את הידיים,
ואגיד לה' יתברך
מגיע לי, תן לי, אני רוצה!!
אישה יקרה,
זה לא קל, כי אנחנו לא רגילות לזה,
וזה מצריך שינוי בתודעה שלנו (לאט לאט, השפע לא בורח…)
אבל זה אמיתי ונכון כל כך.
תרשי לעצמך, לנשום עמוק, לחייך,
ולהגיד לעצמך לה' יתברך –
מגיע לי יותר!
אביב הגיע פסח בא!
צאי לחירות!