ר. המקסימה הגיע אליי כשהיא מבולבלת…..
היא הרגישה שהיא לא ממצה,
את היכולות שלה בעבודה.
היא לא יודעת מה היא בדיוק רוצה,
ואיך לדייק את זה…
היא גם לא יודעת איך אפשר לעשות,
את מה שהיא הייתה רוצה לעשות,
היא בדיוק נפגשה עם יועץ עסקי,
וזה הציף בה המון פחדים..
כמובן שהסברתי לה,
שהתשובות נמצאות בעולם הפנימי שלה,
ושאפשר לעשות תהליך פשוט,
בשיטת ההתמקדות.
להקשיב לבלבול ולפחד,
להבין מה תוקע אותה,
וגם לעזור לה לשחרר את זה.
ר. הקשיבה,
ואמרה לי שנראה לה מוזר ככה,
להיכנס לעולם הפנימי…
היא גם תהתה איך זה קורה כל כך מהר…
בטח זה לא יצליח, היא אמרה…
בואי ננסה, הצעתי..
עשינו ביחד הרפיה קצרה,
והנחתי אותה להתבונן פנימה,
אל תוך הגוף.
מה יש שם יש? שאלתי
יש מתח בגרון,
ואיזה שהוא מחנק בחזה….
בואי נראה אם אפשר,
רק להיות עם התחושה הזאת..
היא נשמה נשימה עמוקה..
יש שם תחושה של פחד ובדידות..
פחד להתמודד עם הכל לבד..
פחד שאני לא אצליח להתמודד עם הכל..
היא השתהתה קצת והמשיכה
יש שם גם כעס,
כעס על המציאות,
כעס על בעלי,
על אמא שלי,
וגם על עצמי….
בעיקר על עצמי…
יש שם ביקורת שאומרת
את לא תצליחי,
את לא יכולה,
את לא מספיק טובה…
היא עצרה, והדמעות זלגו במורד לחייה.
יש שם עלבון, היא אמרה..
זה מרגיש כמו ילדה קטנה,
לא מאמינים בי שאני יכולה..
אני מרגישה שאני לבד,
שאני נטושה ופגועה…
למה הילדה זקוקה שם? שאלתי אותה
היא זקוקה לעידוד לקבלה,
שיגידו לה שאוהבים אותה,
שמאמינים בה שהיא טובה..
הדמעות המשיכו לזלוג.
את יכולה להגיד לה את זה? שאלתי..
כן, היא ענתה….
אבל היא לא כל כך מאמינה לזה.
היא אומרת שכבר אמרו לה את זה,
לא פעם אחת..
וזה לא נכון..
לא תמיד יש לה את הכוח…
יש לה הרבה פחדים…
למה היא זקוקה עכשיו? שאלתי
היא זקוקה לחיבוק, לאהבה..
שיקבלו אותה כמו שהיא עכשיו…
היא נשמה, והמשיכה לדמוע…
זהו, עכשיו היא נרגעה.
היא רוצה להיזכר בזה שהיא ילדה,
שהיא קלילה,
שהיא זקוקה לחופש למרחב…
יש שם עכשיו שדה של פרחים,
הרבה צבעים ופרפרים..
וגם הרבה מרחב…
תנשמי את המרחב הזה הצעתי לה, מותר לך..
היא נשמה נשימה עמוקה ופתחה עיניים.
וואו, אני מופתעת היא אמרה,
איך זה היה בקלות,
וכל כך עמוק ועוצמתי…
פשוט מדהים!
תודה רבה!
תודה לך שהרשת לי ללוות אותך במסע הזה,
עניתי לה, וחייכתי…
