מה זה להיות סגורה מול ים סוף? הים יקרע או לא…?!

כשאנחנו חושבות על קריעת ים סוף,

אנחנו בדרך כלל חושבות על זה שהים נקרע,

על הנס הגדול, על ההלל והשירים…

 

אבל השנה אני נתקעתי דווקא

בתחושה שהייתה שם לפני שהים נקרע..

הרגע שהים הגדול לפנינו,

המצרים מאחורינו,

המצוקים משני צידנו,

וזהו, הכל סוגר עלינו..

זה חוסר אונים משתק,

ייאוש מטורף…

אין לאן לברוח…

(טוב, בדרך כלל אנחנו מוצאות לאן לברוח מעצמנו..

לאיזה וואטצאפ, פיסבוק, סרטון, ספר…

משהו.. רק לא לשמוע את עצמנו…)

 

מה קורה שם ברגע הזה?!

מה מתחולל בפנים?

אז הפחד הגדול,

זה הפחד לקפוץ למים!

למים של סערת הרגשות בה אנחנו נמצאות,

לתסכול, לכעס, לפחד,

לחוסר שליטה, לחוסר אונים, לייאוש…

 

למה אנחנו מפחדות?

כי אנחנו חושבות שנטבע שם,

שנטבע בתוך עצמנו..

אבל אנחנו לא מבינות שזאת הדרך היחידה!

הדרך היחידה להציל את עצמנו –

זה להיכנס למים העמוקים האלה,

להקשיב למה שקורה שם בפנים, בתוכנו..

ולצעוק!

לצעוק לריבונו של עולם

שיעזור לנו, שיושיע אותנו,

שישלח לנו חבל, גלגל הצלה..

לפעמים אפילו שיושיע אותנו מעצמנו…

 

ואז פתאום כמו קסם, משהו נרגע…

הסערה שוככת..

הים עמוק נקרע לשניים,

ואז יש לי מקום,

יש לי מקום לעצמי..

יש לי מקום לעבור בתוכו..

יש שם יבשה,

אי של שקט,

אי של שפיות

דווקא בתוכי,

בתוך הים של עצמי…

אז זה רק להעיז לקפוץ פנימה לעצמי,

ולהאמין שזה יהיה שם!

 

זה נשמע אמיתי,

אבל אני לא יודעת איך עושים את זה..

איך קופצים פנימה?!

 

אז אני רוצה לתת לך טיפ:

לעצור הכל!!!

לעצור באמצע הכל!

קחי רגע זמן לעצמך,

בתוך כל הסערה של הבית,

תיכנסי לחדר (או לרכב..)

עצמי עיניים

ופשוט תנשמי,

תנשמי, תנשמי, תנשמי…

תנשמי את עצמך..

עד שמשהו יירגע..

ואז תרגישי מה קורה לך עכשיו בלב,

תשאלי את עצמך:

מה אני רוצה?

מה קשה לי?

מה אני מרגישה שסוגר עלי עכשיו?

ורק תני לזה להיות כמו שזה עכשיו..

אם מגיעות דמעות, תני להן לבוא..

ותשאלי את עצמך למה את זקוקה עכשיו?

למה את זקוקה עכשיו מעצמך?

 

ותדמייני את זה קורה,

דמייני שאת נכנסת לים

ולאט לאט השינוי קורה..

הים נרגע, נסוג, נקרע לשניים,

ואת פשוט עוברת בתוכו..

ככה, כמו מלכה!

כי זה מה שאת – מלכה!

מלכה אהובה של מלך מלכי המלכים!