רציתי חירות, קיבלתי בדידות..
טסתי להודו, הגשמתי חלום..
(לא שידעתי מה כולל החלום הזה..)
הבן שלי היה התירוץ לנסיעה,
וגם העוגן של מישהו מוכר,
ותחושה של ביטחון..
אבל באמת רציתי זמן לעצמי,
להרפות, לשחרר אחיזות..
להמריא אל איזה מרחב אינסופי,
חופש פנימי אמיתי..
ואז מה קרה?
מה פגשתי בהמראה הזאת?
שוב את עצמי…
אוף..
חשבתי שבאתי להרפתקה, לכיף, לשחרור..
וקיבלתי שוב,
את הפחדים, את הכיווצים..
את הכאבי בטן..
שוב תחושת שאני בודדה, אבודה..
מה אני עושה פה?
מה אמור לקרות פה?
ה' מה אתה רוצה ממני?
תסכול.. יאוש..
למה ככה?
למה עד שהגעתי סוף סוף להודו הרחוקה?
אבל..
התשובה בגוף השאלה..
בגלל שהגעתי להודו הרחוקה… לבד…
והכל פה כל כך שונה.. ואחר..
אז הכיווץ, הפחד והכאב, הם כל כך מובנים…
זאת לא השגרה שלי..
אין לי את המקום הבטוח שלי..
אוכל אחר.. (לבטן שלי זה משמעותי..)
אנשים חדשים.. משתנים כל הזמן..
להיות עם הבן שלי בתפקיד אמא..
וגם לתת לו מרחב…
אז הבנתי את הילדה
המכווצת שם בתוכי..
ופשוט בכיתי את הקושי שלה..
וגם את התסכול שלה..
והפחד שלה,
ששוב היא מפריעה לי להנות..
אמרתי לה שזה מה יש..
וזהו..
ליטפתי אותה ברכות..
ו.. היא לאט לאט נרגעה..
וקיבלה יותר ויותר ביטחון..
ואז.. יכולתי להעז
ולצאת להרפתקה חדשה!
לפגוש אנשים חדשים..
להתנסות בדברים חדשים..
לעלות על הטוסטוס עם הבן שלי..
לחקור את הסביבה..
להסתקרן..
להגיע למקומות נפלאים!
להעביר פתאום סדנת מיניות לנשים בהודו…
להרגיש את החופש הפנימי!
להרגיש שהכל אפשרי!
שה' יתברך איתי לגמרי,
אוהב אותי, ומוביל אותי למקומות הכי טובים עבורי!
רציתי חירות, קיבלתי בדידות..
טסתי להודו, הגשמתי חלום..
(לא שידעתי מה כולל החלום הזה..)
הבן שלי היה התירוץ לנסיעה,
וגם העוגן של מישהו מוכר,
ותחושה של ביטחון..
אבל באמת רציתי זמן לעצמי,
להרפות, לשחרר אחיזות..
להמריא אל איזה מרחב אינסופי,
חופש פנימי אמיתי..
ואז מה קרה?
מה פגשתי בהמראה הזאת?
שוב את עצמי…
אוף..
חשבתי שבאתי להרפתקה, לכיף, לשחרור..
וקיבלתי שוב,
את הפחדים, את הכיווצים..
את הכאבי בטן..
שוב תחושת שאני בודדה, אבודה..
מה אני עושה פה?
מה אמור לקרות פה?
ה' מה אתה רוצה ממני?
תסכול.. יאוש..
למה ככה?
למה עד שהגעתי סוף סוף להודו הרחוקה?
אבל..
התשובה בגוף השאלה..
בגלל שהגעתי להודו הרחוקה… לבד…
והכל פה כל כך שונה.. ואחר..
אז הכיווץ, הפחד והכאב, הם כל כך מובנים…
זאת לא השגרה שלי..
אין לי את המקום הבטוח שלי..
אוכל אחר.. (לבטן שלי זה משמעותי..)
אנשים חדשים.. משתנים כל הזמן..
להיות עם הבן שלי בתפקיד אמא..
וגם לתת לו מרחב…
אז הבנתי את הילדה
המכווצת שם בתוכי..
ופשוט בכיתי את הקושי שלה..
וגם את התסכול שלה..
והפחד שלה,
ששוב היא מפריעה לי להנות..
אמרתי לה שזה מה יש..
וזהו..
ליטפתי אותה ברכות..
ו.. היא לאט לאט נרגעה..
וקיבלה יותר ויותר ביטחון..
ואז.. יכולתי להעז
ולצאת להרפתקה חדשה!
לפגוש אנשים חדשים..
להתנסות בדברים חדשים..
לעלות על הטוסטוס עם הבן שלי..
לחקור את הסביבה..
להסתקרן..
להגיע למקומות נפלאים!
להעביר פתאום סדנת מיניות לנשים בהודו…
להרגיש את החופש הפנימי!
להרגיש שהכל אפשרי!
שה' יתברך איתי לגמרי,
אוהב אותי, ומוביל אותי למקומות הכי טובים עבורי!