נחתתי, נחתה עלי המציאות…

אז נחתתי אתמול בערב בבית..

ונחתה עלי המציאות..

החיים שהיו לי..

החיים שהשארתי פה..

מצד אחד, הכל כל כך מוכר..

ומצד שני מוזר..

וגם..

מבהיל..

מבהיל לחזור בדיוק לאותו מקום שעזבתי..

לאותם דפוסים..

לאותם משימות..

 

קמתי בבוקר, והרגשתי נורא..

הכל היה לי כבד, קשה…

הבטן התכווצה באימה..

אין לאן לברוח..

זה החיים שלי..

העבודה שלי..

הילדים שלי..

שאני אוהבת, ובזה בחרתי..

 

אבל..

אחרי החופש שחוויתי..

השחרור ממחויבות..

השחרור מאחיזות..

המקום הסקרני.. ההרפתקני..

מה יקרה היום?

לאן ה' יתברך יוביל אותי?

מה הוא יפתח לי היום?

איך זה יתאפשר?

המקום שסומך..

שמשחרר את השכל וההיגיון..

נוכחות בעכשיו..

בהקשבה נקיה..

בלי לרצות אף אחד..

מה אני רוצה?

מה נעים לי?

מה בא לי?

 

התמסרות לקול הפנימי..

והאומץ לקחת סיכונים..

ולשלם מחירים…

כמו רות, שהתמסרה לקול הפנימי שלה,

והלכה אחרי נעמי..

 

אני כל כך רוצה להישאר באנרגיה הזאת,

להכניס אותה לחיים שלי,

גם במקומות שבהם קשה לי יותר לעשות את זה..

להישאר פתוחה לזה..

באומץ..

להשאיר את ההיגיון בחוץ..

להתמסר…

לרצון..

לתשוקה..

להעז..

להרפות..

לסמוך על ה'..

 

בסוף הוא זה ששלח אותי למסע הזה..

והוא כנראה רוצה את זה עבורי..

זה המתן תורה שלי..

זה החלק שלי בתורה

("ותן חלקנו בתורתך..")

תורת חיים!

לחיות את החיים בחיות!

 

בתפילה לדיוק בשחרור הזה!!