השנה הכל מעורבב לנו…
עוד רגע שנה חדשה נכנסת,
ואנחנו עדיין בחופש הגדול..
(אל תפספסי בסוף את ההזמנה..)
אין את הזמן להתכונן,
לנקות את הלב..
בתוך הבלאגן של החופש
אלול נעלם לו..
איפה אני?
איפה דודי?
ואיפה אנחנו אחד לשני?
ואם זה לא מספיק,
אז מה גם הקורונה
מבלבלת אותנו היטב היטב…
אז האמת
שאני לא מוותרת על אלול
גם בתוך החופש הגדול!
אני לא מוותרת
על הקשבה לעצמי
ללב שלי!
אני לא מוותרת
על החיבור האמיתי
לריבונו של עולם.
מבחינתי זה לא מותרות,
זה בסיסי!
בלי זה אין לי חיות,
ואני לא באתי לעולם הזה
לחיות בהישרדות…
מספיק שנים עשיתי את זה
עד שהבנתי
שריבונו של עולם
רוצה אותי חיה, שמחה,
נהנית, מאושרת!
ורק ככה אני יכולה
לתת לעולם
את המתנה הגדולה שלי
שהיא – אני!
כן, אני מתנה לעולם
והקשר החי עם עצמי,
עם הלב שלי,
זאת המתנה שאני מקבלת,
מריבונו של עולם,
אני מקבלת את האפשרות
לחיות בעוצמה!
בעוצמה של רגשות,
בעוצמה של שמחה, אהבה,
רצון, תשוקה, התלהבות, התרגשות…
נכון, ברגשות יש עוד צד,
יש גם את הצד הכואב
של הרגשות שלא נעימים לנו,
וזה חלק מהעסקה…
כי אם רוצים חיבור ללב,
לאמת שלו, לשמחה שלו,
אז זה עובר
גם דרך חיבור לכאב..
כי חיבור, זה חיבור, זה חיבור…
אבל זה היופי!
כי החיים מורכבים
מכל האפשרויות,
וגם בתוכי
יש את כל החלקים,
גם הכואבים וגם השמחים…
ואני טובה איך שאני!
עם כל החלקים,
עם כל הרגשות,
עם כל הרצונות,
ועם כל הפחדים…
וככה ריבונו של עולם אוהב אותי,
ככה!
איך שאני!
ולי נשאר "רק" לקבל את עצמי,
לקבל את כל החלקים שבי,
את כל הרגשות שלי,
לקבל ולסלוח.
לסלוח באמת,
לסלוח מתוך אהבה אמיתית
למי שאני,
ולאיך שאני,
כי זה בסדר!
ככה ריבונו של עולם
רוצה אותי עכשיו,
ככה!
אז את סולחת??