היא הגיעה אלי עם דמעות בעיניים… עוד רגע יום כיפור, ואני לא יכולה לשאת את האשמה, אני יודעת שאני לא בסדר, אני יודעת שאני פוגעת בבעלי, אבל אני לא יודעת איך לצאת מזה.. אני תקועה, אני כנראה מקרה אבוד.. הדמעות זלגו שוב במורד לחייה… ואיך הוא? שאלתי אותה הוא…
למחול או לחמול? רציתי לכתוב על הרצון, שעולה לנו חזק יותר, לקראת יום כיפור, הרצון לסלוח.. וגם שיסלחו לנו.. אנחנו רוצות להגיע נקיות יותר ליום הדין, רוצות לטהר את הלב.. אבל מה שעלה לי בעיקר, זה הפחדים שלי.. הפחד שאני לא ראויה, שאני לא טובה מספיק, ואולי אפילו…
השנה הכל מעורבב לנו… עוד רגע שנה חדשה נכנסת, ואנחנו עדיין בחופש הגדול.. (אל תפספסי בסוף את ההזמנה..) אין את הזמן להתכונן, לנקות את הלב.. בתוך הבלאגן של החופש אלול נעלם לו.. איפה אני? איפה דודי? ואיפה אנחנו אחד לשני? ואם זה לא מספיק, אז מה גם הקורונה מבלבלת…
