למחול או לחמול?

למחול או לחמול?

 

רציתי לכתוב על הרצון,

שעולה לנו חזק יותר,

לקראת יום כיפור,

הרצון לסלוח..

וגם שיסלחו לנו..

אנחנו רוצות להגיע

נקיות יותר ליום הדין,

רוצות לטהר את הלב..

 

אבל מה שעלה לי בעיקר,

זה הפחדים שלי..

הפחד שאני לא ראויה,

שאני לא טובה מספיק,

ואולי אפילו בכלל לא בסדר..

ואיך אני אכתוב על סליחה,

על נקיות הלב,

כשאני בעצם חסומה…?

 

כשהתבוננתי בחסימה הזאת,

בפחד הזה,

ראיתי בתוכי ילדה קטנה,

שמאוד מתביישת בעצמה,

ששוב היא מפחדת,

ששוב היא נחסמת,

ששוב היא לא בטוחה…

היא כל כך מתביישת,

מנסה להתחבא..

ממי?

ממני…

 

התקרבתי אליה,

והבטתי בה בעיניים טובות..

הי, אמיצה אחת,

אני רואה אותך,

אני שמה לב שאת פה,

מתביישת, מפחדת…

רציתי רק שתדעי

שאני אוהבת אותך..

אני אוהבת אותך בדיוק ככה..

את צודקת, זה מפחיד..

ואני חושבת שאת מדהימה ואמיצה!

היא הסתכלה עליי במבט שואל,

אז את סולחת לי?

ברור! עניתי לה.

את לא צריכה להתנצל

ולהצדיק את עצמך כל הזמן..

מותר לפחד,

זה טבעי זה נורמלי…

ליטפתי אותה באהבה

ועטפתי אותה ברכות…

והבנתי שוב,

בשביל למחול צריך לחמול..

וכשאני מביטה על עצמי

ועל אחרים

בעיניים של חמלה,

אני גם יכולה להביא לשם מחילה,

ואז אני גם יכולה להרגיש

שריבונו של עולם

מביט עליי בחמלה,

וממציא לי מחילה בשעת הנעילה…

 

ומה איתך?

את רוצה לסלוח לעצמך?

לחמול על עצמך?

את מצליחה להרגיש את זה

באמת בלב, בגוף?