מי רוצה להפוך כעס לאהבה?
מי לא רוצה להפוך כעס לאהבה?!
תדמייני לך אפשרות,
שלמשל את ובעלך רבים.. (סתם דוגמה…)
את מרגישה שהוא לא מבין אותך,
ויש שם כעס,
אולי גם האשמות הדדיות,
אולי גם נפלטות מילים לא יפות..
ויכול להיות שזה מסתיים בפיצוץ,
התרחקות, נתק…
לא רוצים לדבר..
כועסים..
תדמייני אפשרות
שלמחרת את קמה בבוקר,
בתחושה שאת אוהבת אותו..
איך זה מרגיש לך?
נשמע כמו חלום?
אז אם זה מרגיש לך דמיוני לגמרי,
את יכולה לעצור פה..
אבל אם מסקרן אותך לשמוע,
איך זה יכול לקרות,
אני מזמינה אותך להמשיך…
בואי נחזור אלייך,
מה את מרגישה בסוף המריבה?
מתוסכלת, כאובה, פגועה, כועסת…
ומה את עושה עם זה??
פה אני רוצה לספר לך,
מה אני עושה כשזה קורה לי,
ולהציע לך משהו חדש…
אז ככה –
אני מוצאת פינה לעצמי,
עוצמת עיניים
ונושמת כמה נשימות עמוקות.
אני מפנה את תשומת הלב
פנימה אל הגוף,
וממתינה לראות מה יעלה שם..
בדרך כלל, במצב כזה
של הצפה רגשית,
ישר יעלו הרגשות שהזכרתי קודם,
הכעס –
מה נראה לו?!
הוא לא מבין!
לא אכפת לו!
ואחר כך הפגיעות והכאב –
הוא לא רואה אותי…
הוא לא אוהב אותי…
למה זה ככה?
למה שוב זה קורה?!
ואיתם באות גם הדמעות…
ואני פשוט נותנת לזה להיות כמו שזה,
עושה מקום לרגשות שעולים בתוכי..
ואז חוזר הכעס,
הפעם על עצמי…
(כי כשיש כעס,
הוא תמיד מופנה
גם החוצה וגם פנימה…)
למה את כזאת רגישה?!
למה את כזאת פגיעה?!
למה היית צריכה לדבר ככה?!
כשמגיע הכעס הזה,
פתאום אני רואה,
שיש שם מישהי שכועסים עליה…
מישהי מכווצת בפינה,
שרק רוצה עכשיו להעלם…
אני רגע עוצרת,
מפנה את תשומת הלב אליה,
ושואלת אותה
איך היא מרגישה שם עכשיו?
ולמה היא זקוקה ממני
שם בתוך הכאב הזה?
ואז מגיעה האהבה…
הלב שלי יוצא אליה..
אני רק רוצה לאהוב,
לחבק אותה,
ולהגיד לה שהיא טובה,
שהיא בסדר,
שזה טבעי ונורמלי..
והיא מסתכלת עליי במבט שואל,
באמת?
כן, אני עונה, באמת!
ואז היא מחייכת ונרגעת,
קמה ומתמתחת,
מרגישה שיש לה מקום,
שהיא בטוחה..
ואז אני חושבת על בעלי,
ומבינה גם אותו,
גם הוא כנראה רגיש,
גם בו זה נגע כנראה,
בנקודה כאובה,
ולכן יצא הכעס..
והלב שלי מתמלא שמחה ואהבה!
אני מסתכלת עליו ישן,
מלטפת אותו במבט שלי,
וכותבת לו פתק אוהב וסולח…
זה, זה הסיפור על הכעס שהפך לאהבה…
והאמת, שאפשר לעשות כזה שינוי,
כזה היפוך,
עם כל רגש!
זה הסוד,
של זדונות שהופכים לזכויות,
מתוך אהבה..