על מתנה גדולה,
השקעה רבה והפירות המתוקים!
קשה להיפרד מהאורות של חנוכה…
אני רוצה לספר לך על אור גדול במיוחד,
שזכינו לו השנה בחנוכה.
לפני 13 שנים, קיבלנו בחנוכה מתנה גדולה –
תינוק קטן, חמוד וצרחן…
והשנה, בשבת חנוכה זכינו לחגוג לו בר מצווה!
כשתינוק נולד, הוא כזה חסר ישע,
והדבר שאימא הכי רוצה לעשות,
זה לעטוף אותו, לגונן עליו,
להעניק לו בכל דרך אפשרית.
אח"כ הוא גדל קצת ומתחיל לזחול וללכת,
ומגיע לאן שהוא רוצה בכוחות עצמו.
הוא מתחיל לעמוד על דעתו,
ולא עושה כל מה שאומרים לו…
בהמשך הוא הולך לגן ואח"כ לבית הספר,
וכבר יש לו יותר אחראיות על הכתפיים.
ואנחנו שם כהורים,
מלווים אותו בדרך, במסע החיים.
חושבים עליו, דואגים לו,
רוצים בשבילו את הטוב ביותר.
מנסים לחנך אותו,
על פי דרכו ודרכנו המיוחדת.
לבן המיוחד שלנו קוראים רועי חיים,
וכשמו כן הוא – מלא חיים.
כבר כתינוק ראינו את גודל הכוחות שלו.
הוא תמיד היה זריז ומלא אנרגיות,
לא יושב לרגע בשקט.
עם ניצוץ תמידי בעיניים,
מלא סקרנות, מחפש, חוקר ויוצר.
מביע את דעתו בלי להתבלבל,
ולא מרפה עד שהרצון שלו יתממש.
אודה על האמת, זה לא היה קל.
ואני כאימא צעירה,
הייתי מלאת רגשות אשמה,
על זה שלא הצלחתי,
להכיל את גודל הנשמה שלו.
וזה יצא בהרבה תסכול וכעס עליו ועל אחיו.
השבת זכינו להנות ולהתרגש,
מהפירות המתוקים של ההשקעה הרבה.
עמד בבית כנסת נער,
וקרא את הפרשה בקול ובביטחון,
שלא היה מבייש בעל קורא ותיק.
ואח"כ קרא והסביר את מה שלמד,
עם אבא שלו על פרשת השבוע.
הרגשנו איך הלב מתרחב ומתמלא,
בהודיה, בשמחה ובנחת.
לראות את אותו תינוק,
שעכשיו כבר גדול,
מקבל עליו עול מצוות,
ומצטרף לעם ישראל,
בדחיפת העגלה, עגלת הגאולה.
כי עכשיו לכל מצווה יש משקל כבד יותר,
שמצטרף לזכויות עם ישראל בדרך לגאולה!
אישה יקרה,
הרבה פעמים הדרך נראית ארוכה, קשה ומייאשת.
ואגלה לך סוד – היא אף פעם לא נגמרת…
אבל אם תסתכלי אחורה ותראי מאיפה התחלת,
וכמה כבר באמת עברת והתקדמת,
זה יכול לתת לך כוחות להמשך,
ובעיקר אפשרות להנות ממה שיש.
אז, קחי נשימה עמוקה,
תיזכרי במה שהיה,
ותגידי לה' יתברך –
תודה רבה!
באהבה,
רבקה יונית