אישה יקרה,
אני רוצה לספר לך על תקופה לא קלה
שעברתי בחודשיים האחרונים.
עכשיו אני יכולה להגיד את זה,
להכיר בזה, לקרוא לזה בשם של זה –
הייתי בדיכאון.
אני אספר רק באופן כללי,
שהדיכאון הגיע מיאוש.
יאוש מהכאבים הגופניים שאני חיה איתם.
להיות בדיכאון זה דבר קשה מאוד.
לא רואים את האופק.
הכל נראה קשה ומייאש.
אין חשק לכלום,
כל משימה נראית כהר.
אין אנרגיות.
ההרגשה הייתה שאני שוקעת,
וכל הדברים שאני יודעת לעשות
כדי לצאת ממקומות כאלה – לא עוזרים!
והכי קשה שזה משפיע כמובן על כולם.
בראש ובראשונה על בעלי,
שעומד חסר אונים מולי,
וכל כך רוצה,
אבל באמת לא יודע איך לעזור.
וכן, זה גם מבחן לזוגיות…
בשבועות האחרונים משהו לאט לאט השתפר.
העזרה הטבעית שהלכתי אליה
התחילה להשפיע, והכאבים קצת נרגעו.
ובעקבות זה גם הצלחתי לאסוף את עצמי יותר.
גם השמש שהופיעה באמצע החורף שיפרה את מצב הרוח.
ואתמול החלטתי שדי!
אני מתחילה משהו חדש.
אני עם המבט קדימה,
והולכת על זה בכל הכוח!
ידעתי שעדיין נמצא שם הפחד,
ויש לו השפעה.
אבל לא ידעתי איזו השפעה…
היום כשהכאבים חזרו,
החלטתי בכל זאת לשבת ולהקשיב להם.
לקחתי נשימה עמוקה,
והפניתי את תשומת הלב אל הכאב בבטן.
מהר מאוד התגלתה שם שכבת הפחד,
שנמצא שם, חוסם ותוקע אותי.
ומתחתיו כאב עמוק,
של כל הרצון, הציפייה, הניסיונות,
ואיתם האכזבות, התסכולים, היאוש,
והרבה חוסר אמונה,
חוסר אמונה שבאמת משהו ישתנה.
אמרתי לו, די, הגיע הזמן לצאת מזה,
לפרוץ החוצה.
לא להיתקע בפחד הזה מהכאב.
אם את מדברת על זמן, הוא אמר לי,
אז הזמן בכלל לא בידיים שלנו.
זה מצוין שאת רוצה ועושה,
אבל מי שקובע מתי הזמן,
זה רק ה' יתברך!
וכשיגיע הזמן המדויק, זה יקרה.
ואני פה כי ה' שם אותי פה.
את יכולה לנסות לקום וללכת,
אבל אני לא הולך כרגע לשום מקום.
אני פה בתוכך.
ואם אני פה אז יש לי השפעה.
כן, אבל כבר אין לי כוח אליך.
אתה לא נותן לי להתקדם, לשמוח.
האמת שהכאב פשוט נעלב
שאני דוחה אותו ככה.
אני מבין אותך, הוא אמר,
אבל אני חלק ממך,
את לא יכולה ללכת בלעדי.
אז מה אתה מציע?
איך אתה יכול לעזור לי? שאלתי אותו.
קודם תתקרבי אלי, הוא ענה.
נשמתי נשימה עמוקה, ונכנסתי לתוכו.
בהתחלה זה הרגיש שהוא עוטף אותי,
עד כדי שזה חונק.
אבל לאט לאט זה נעשה למין חיבוק נעים כזה.
בואי תראי איך אני יכול לעזור לך, הוא אמר.
תספרי עד שלוש.
אחת, שתיים, שלוש…
ואז כמו קפיץ הוא העיף אותי למעלה למעלה.
ממש עפתי בשמים, הרגשתי כמו ציפור דרור,
שהרוח עוברת על פניי, והשמש מאירה מחממת אותי.
אני עפה גבוה גבוה, ומסתכלת למטה,
ורואה את השפע האדיר והיפה של ה' יתברך בעולם.
חזרתי ונחתתי בחזרה במעטפת של הפחד.
את רואה אני יכול לעזור לך,
אל תפחדי ממני.
אנחנו בניסיון הזה ביחד.
אני חלק בלתי נפרד ממך.
תודה, אמרתי לו,
והרגשתי שמשהו בי נרגע
וקיבל כוחות חדשים.