נגמרו החגים, הבת שלי טסה לתיאלנד, הבן שלי חזר לישיבה, כל אחד חזר למסגרת שלו… נעשה לי ריק, ריק בלב… הבטן מתהפכת לי.. מה ימלא עכשיו את החסר?! התשובה היחידה היא – אני! אני?! אמאל'ה, איזה פחד!! מה אני, מי אני?! כן אני, הטוב שיש לי, אני אמורה לקום ולעשות,…
"עוף גוזל חתוך את השמיים.. " הגוזלית שלי חותכת עכשיו את השמיים בדרך לשליחות בבית חבד בתיאלנד (קוסמוי) לתשעה חודשים!!! כששאלו אותי איך זה, אמרתי שאני לא קולטת.. כשליווינו אותה לשדה תעופה, עדיין לא קלטתי.. כשחיבקתי אותה לפני שנפרדנו, האסימון התחיל ליפול, והדמעות התחילו לבצבץ.. עכשיו כשאני רואה את החדר…
גם אבא ואמא צריכים חופש!!!! אבל לא סתם חופש.. להנות כמו ילדים 🤗 בלי חשבונות, של זמן, של כוחות, של לכלוך, של להספיק.. רק להיות ברגע הזה ולהנות!!! פתחנו בשחייה במקורות הירקון 😎 ואיפה עוד היינו? מי מנחש? ניתן לכם רמז.. . במקום הכי מתבקש בחופש הגדול – בלונה פארק!!…
בחופש הזה אני חוזרת להיות ילדה ולהנות כמו שילדים נהנים! תמיד חופשה משפחתית הייתה בשבילי משימה. משהו שצריך לעשות, כדי לעשות לעצמי וי, לטפוח לעצמי על השכם, שאני אמא טובה.. 😒 וזה לא שהיה נורא, היה גיבוש משפחתי, הילדים נהנו, אבל אני… בעיקר תיזזתי בין כל המשימות והאחריות הכבדה, שכולם יהנו…
מה מיוחד בגיל 40? מה ההבדל בין 39 ל-40? שאלה אותי מישהי… ברגע הראשון, באמת לא ידעתי מה לענות לה… אבל בפנים זה הרגיש לי חזק שכן, משהו אחר קורה פה! לפני שבוע וחצי היה לי יום הולדת 40, זה נראה לי כל כך ממזמן, כי זה היה כל כך…
"אז לא נוכל לקבל אותך" הוא אמר, אמרתי תודה בנימוס וסגרתי במהירות את הטלפון… ואוו… זה כאב… הרגשתי את זה כמו בוקס בבטן… במקביל ישר הראש התחיל לכאוב… סיימתי בעצלתיים את העבודה, והגעתי הביתה הבנתי שאם אני לא אתן לזה מקום עכשיו זה רק ילך ויגבר… עצמתי עניים ונשמתי. הקולות…
הלחץ בראש הלך והתהדק הכתפיים נעשו יותר ויותר נוקשות ואז גם הבטן הצטרפה לחגיגה… עצרתי, ישבתי והקשבתי… הרגשתי שמשהו שם במרכז מתכווץ, כאילו מנסה לא להיות, להעלם… מה יש שם? שאלתי, המתנתי קצת והיא הייתה שם. עזבי, אני לא פה, תתעלמי, תמשיכי הלאה… היא אמרה… אני סתם מפריעה לך עם…
זה היה שיעור יוגה רגיל, עם נשימות, הקשבה לגוף, מתיחות של שרירים והפעלה של איברים ושרירים פנימיים… ואז המורה נתנה תרגיל בזוגות אחת שוכבת ומרפה לגמרי, והשנייה לוקחת את הרגל של זו ששוכבת מרימה אותה בעדינות ולאט לאט מותחת אותה כלפי מעלה, מותחת, משחררת, ושוב מותחת. בהתחלה זה היה מעניין…וגם…
רוצה לשמוע סיפור? ואיך זה קשור למתן תורה?! כאבי הבטן שלי מספרים לי סיפור ישן חדש.. אני נשאבת שם, לחסר, לאין לאין כוח, אין יכולת, אין כי לא קיבלתי, כי הייתי צריכה לשרוד… אין… את המקום הזה אני מכירה, כמו שאמרתי הוא כבר ישן… אז מה המקום החדש? הרצון! מה…
הכאב בראש הלך וגדל גם הכאב הרגיל בבטן היה שם… רציתי להספיק כל כך הרבה אבל גם הכאב לא מרפה… טוב, אני עוצרת, מתיישבת, מקשיבה… נושמת נשימה עמוקה ושואלת את עצמי, מה יש שם? התחושה היא שיש שם איזה מקדח שקודח לי בראש… אני מתפזרת…אני לא ממוקדת… תסגרי את הוואטצאפ……
