כן, גם אני נשברת, גם לי קשה… אני לא כל יום מלאה כוחות ואנרגיה, גם אותי כל מיני דברים מתסכלים, גם אני מתאכזבת, מתייאשת.. אבל.. אני לא נבהלת, לא מנסה כל הזמן לאחוז בשמחה שלא תברח לי.. אני מבינה שאני מעגלית שאני מחזורית שאני עולה ויורדת.. אני מבינה שאני…
איך אני מרגישה שאלת?! סגורה בסגר הזה, נחנקת בתוך הבית הפרטי שלי.. אל מול חוסר הוודאות, אל מול השינויים האינסופיים, אוף נמאס! זה מייאש.. כמה אפשר?! רוצה בטחון, רוצה קרקע בטוחה, יציבות, שקט פנימי… אבל איך אפשר?! כל פעם בא גל אחר ומטלטל אותי, סוחף אותי… את…
להיות בדיכאון זה להסתובב כל היום עם הפנים ברצפה, זה לרצות להתחפר כל היום בשמיכה, זה לרצות לקבור את עצמך מתחת לבלטות, זה לשנוא את עצמך על עצם היותך, זה כאפה לפנים, כאפה לחיים, זאת עצבות גדולה, ביחד עם עצבנות ללא מעצורים, זה לנסות לחייך בחוץ, ובאמת למות בפנים… …
היא מתוקה, היא עדינה, היא מודעת לעצמה, היא נשואה, יש לה שני ילדים מקסימים, יש לה עבודה טובה, אבל לא טוב לה… היא לא מעריכה את עצמה, יש לה כל מיני חששות ופחדים, היא לא חזקה כמו שהיא הייתה רוצה.. הרבה פעמים היא מאוכזבת מעצמה, ובפנים בפנים לא אחת, היא…
כולם מדברים על אהבת חינם..ומה עם לאהוב את עצמך?!ככה סתם… בחינם… יותר קל לנולהסתכל על אחרים בעין טובה,מאשר על עצמנו…וזה טבעי ונורמלי..בתור נשים, בתור אימהות,יש לנו הרבה אחריות על הכתפיים..לדאוג לבית, לבעל, לילדים,שיהיה לכולם טוב ונעים,שיהיה להם את מה שהם צריכים..אבל מה איתך?!את צריכה את זה לא פחות מאחריםואולי אפילו…
היא שלחה לי הודעה:כל כך התחברתי לסרטון שלך…ממש זיהיתי את עצמי בתיאורים שלך…אפשר לדבר איתך? כשדיברנו, היא סיפרה לי:אני רוצה לאהוב ולקבל את עצמי,אבל אני מרגישהשבעצם אני מנותקת מהרגשות שלי..מרגישה איך זה בכל דבר,איך זה עוצר אותי..אני רוצה לחיות,להרגיש את הדברים,לחוות את החיים,לשמוח עם הילדים!זה לא שיש לי איזה בעיה…
בסוף בסוף, מתחת לאבק של היום יום,הניסיונות, הריצות, העייפות..יש מקום רגיש ועדין,מקום שזקוק לשקט, לשלווה, למרחב..ובעיקר זקוק לאהבה,לליטוף, לחום, לעיניים טובות,שיבינו, שיכילו, שיקבלו אותו כמו שהוא,עם כל הטעויות,עם כל הרצונות,עם כל התסכולים והאכזבות..ויגידו –את טובה, את אהובה..זהו!זה הכל, לא צריך יותר.. אבל זה אי שם,מתחת מתחת לכל שכבותהלכלוך והאבק שנדבקו…
,עם ציר חזק מאוד..זה לא הגיוני, חשבתיהיום זה יום ההולדת שלי..זאת הייתה בדיחהשאני אלד ביום ההולדת שלי..יכול להיות שזה אמיתי?! אחרי כמה דקות הגיע עוד ציר, אפילו יותר חזק..הערתי את בעלי, ואמרתי לועכשיו אמבולנס!תוך שעתיים מהציר הראשוןהגיח לעולם הנס המתוק הזה,ואני קיבלתי את מתנת יום ההולדתהכי שווה שיש!!קראנו לו אור…
זה התחיל עם הכאב הרגיל בבטן..הרגשתי שיש שם משהו עמוק עמוק עמוק…ובוער בוער בוער…ירדתי איתו למטה למטה..לזמן שהנשמה שלי עוד לא הגיעה לעולם…והגעתי עד כיסא הכבוד!הנשמה שלי אחזה בכיסא הכבוד ולא הרפתה…התחלתי לבכות…פשוט לבכות את הכאב..ה' יתברך כמו הסתכל עליי בעיניים טובותואמר לי, אני יודע.. הכל אני יודע…ואני רק המשכתי…
הלידה הניסית הזאת הגיעה אלי כמתנת יום הולדת!היא התקשרה לפני שבועיים ולהפתעתי ביקשה שאהיה תומכת לידה שלה…אמרתי לה שאני כבר לא כל כך פעילה.. אבל אחשוב על זה..פתאום מאוד התחשק לי!ואיך הכל יסתדר?עם החופש שתיכננו?עם הבר מצווה של הבן שלנו?לא יודעת.. יסתדר!! ובאמת הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר,ואני זכיתי…
