הרגשת פעם שנחרב לך הבית..? שאין לך כוח יותר למריבות האלה..? שאת מיואשת..? אז אני הרגשתי את זה הרבה פעמים, במשך (כמעט) 26 שנות נישואי… אבל הפעם שבאמת נשברתי בה, הייתה כשהיינו נשואים בערך ארבע שנים, ניסינו לדבר על אחד הקשיים שלנו, והרגשתי שאין סיכוי שאי פעם משהו יקרה…
שאלה שנשאלתי: "בשנה האחרונה אני מרגישה שמשהו נשחק בתחום האינטימי, משהו אולי משעמם, נראה אותו דבר, בלי משהו מסוים… אני מחפשת איך ומה לחדש, ולא כל כך יודעת מה.. זה הגיע למצב שהתדירות ממש יורדת לרמה האפסית.. אשמח לעזרה, איך אפשר לעורר חזרה את הרצון והחשק?" וואו! חתיכת שאלה……
תעצרי… כמה את נתקלת בזה בזוגיות? ובאינטימיות? זה מעצבן, זה מתסכל, זה משגע, זה מכאיב… נכון, את צודקת.. וזה אומר שמשהו פה, לא עובד כמו שצריך… וזה הזמן לעצור, ולא להמשיך בדפוס המוכר.. את רוצה לשנות את זה? אם כן, אז בואי תביני שהמיקוד פה במשפט הוא על שני…
אינטימיות בתקופה המאתגרת הזאת, זה מאתגר! מערכת העצבים שלנו מאותגרת… מפלס המתח, הלחץ, החרדה, והדאגה עולים ואיתם תחושת ההישרדות, והניסיון להישאר בשליטה… התוצאה של זה – זה פחות חיבור.. פחות חיבור לגוף… פחות חיבור לרגשות.. פחות חיבור ללב.. פחות חיבור לעצמנו.. וממילא גם פחות חיבור לבן הזוג.. ובטח פחות…
אני אתחיל מהסוף.. טדדם!!! בשעה טובה אני פותחת את ההרשמה לקורס – הרחם! קורס הכשרה מקצועית למטפלות, בגישה ייחודית שפיתחתי, שמבוססת על שיטת התמקדות, בה נלמד להקשיב לתחושות הגוף, מתוך נוכחות של אהבה, עוטפת ורכה – כמו רחם.. כל הפרטים פה ונחזור להתחלה, טוב אולי לאמצע… לפני 15 שנה,…
אז חזרתי מהודו… ואני לאט לאט נוחתת למציאות… הנחיתה לא היתה קלה.. עברתי מסע מאוד משמעותי, והיתה לי קשה המחשבה שאני עוזבת את האנרגיה המדהימה שהגעתי אליה, וחוזרת אל החיים שהשארתי בבית, אל הדפוסים הישנים.. אל המשימות… אל ההתמודדויות שאני מכירה… לא יכולתי לדמיין איך זה יכול להישתנות… או יותר…
אז נחתתי אתמול בערב בבית.. ונחתה עלי המציאות.. החיים שהיו לי.. החיים שהשארתי פה.. מצד אחד, הכל כל כך מוכר.. ומצד שני מוזר.. וגם.. מבהיל.. מבהיל לחזור בדיוק לאותו מקום שעזבתי.. לאותם דפוסים.. לאותם משימות.. קמתי בבוקר, והרגשתי נורא.. הכל היה לי כבד, קשה… הבטן התכווצה באימה.. אין לאן…
רציתי חירות, קיבלתי בדידות.. טסתי להודו, הגשמתי חלום..(לא שידעתי מה כולל החלום הזה..)הבן שלי היה התירוץ לנסיעה,וגם העוגן של מישהו מוכר,ותחושה של ביטחון..אבל באמת רציתי זמן לעצמי,להרפות, לשחרר אחיזות..להמריא אל איזה מרחב אינסופי,חופש פנימי אמיתי.. ואז מה קרה?מה פגשתי בהמראה הזאת?שוב את עצמי…אוף.. חשבתי שבאתי להרפתקה, לכיף, לשחרור..וקיבלתי שוב,את הפחדים,…
וככה נגנז חלומי… זה היה לפני 27 שנה, אחרי שנת שירות לאומי במצפה רמון, החלטתי שאני זקוקה ל(עוד) חופש ומרחב, ואני רוצה ללכת להיות רועת צאן… זה היה החלום שלי.. ואז… פגשתי את בעלי במקרה.. והוא לא יצא לי מהראש.. לקח עוד זמן עד שנפגשנו.. ועד שהוא הבין שהוא אמור…
התשובה הכי נפוצה אצל נשים זה – לא יודעת… מה את רוצה לאכול? לא יודעת… לאן את רוצה שנצא? לא יודעת… מוכר לך? בווריאציה זו או אחרת?.. אנחנו כבר שכחנו מה אנחנו רוצות… קברנו את הרצון במרתף… אין לו מקום בחיים שלנו… הרי אי אפשר לעשות באמת את מה…
