החיים הם כמו מעשה אהבה, את צריכה להרגיש ביטחון כדי להיפתח, להציב את הגבולות ששומרים עלייך, ליצור לך את המרחב שאת זקוקה לו, לראות מתי, איפה וכמה מתאים לך להיפתח, להיות קשובה לעוצמת המגע שנעימה לך, להתקדם בקצב שטוב לך, להיות נוכחת ברגע, לא לשכוח לנשום.. להרפות.. שבוע שעבר…
בחרתי להגיד לבת שלי – לא! ודווקא עשיתי את זה ממקום מאוד מושכל.. הסברתי לה בעדינות, כמה זה לטובתה.. חיבקתי אותה, נישקתי אותה.. הבנתי את התסכול שלה, את האכזבה שלה… אבל בפנים, זה מאוד כאב לי… הילדה הקטנה שבי, הרגישה שוב נטושה… איך את יכולה לעשות לה את זה?!…
את לא רלוונטית עכשיו, את יודעת?! כלומר לא את, את.. הנושא הזה, מיניות.. זה לא מתאים עכשיו… אנחנו במלחמה! חצי מהגברים בכלל לא בבית… אנחנו נלחמים על הקיום… כל כך הרבה כאב, אבל, ושכול… את מי זה מעניין מיניות עכשיו?! שניה, בואי נחזור רגע אחורה.. תגידי, מה זה מיניות? מיניות…
בשביל מה אנחנו ביחד, אם אני מרגישה כל כך לבד?! ולמה דווקא כשהוא חוזר מהמילואים, אני מרגישה שאנחנו רחוקים?! הדבר הכי כואב בזוגיות, היא תחושת בדידות.. ובואי… מתחת לכעס, להאשמות, למריבות, לאכזבות ולתסכולים… יש שם בסוף, תחושת בדידות כואבת מאוד! ואיך?! איך זה יכול להיות?! אנחנו הרי אוהבים.. אחרת…
יש לי מורה שאני מעריצה אותו, בחיים לא הייתי מסוגלת ללמוד לבד, את מה שהוא לימד אותי! הוא לא רק לימד אותי, הוא ממש שינה אותי, או במילים אחרות, כל החיים שלי השתנו בזכותו! את בטח סקרנית לדעת, מי זה המורה המדהים הזה? העניין הוא, שהוא לא יכול ללמד…
איך הצלחתי להתנתק מהטלפון? סיפור אמיתי.. שוב מצאתי את עצמי בודקת את הוואטסאפ, ושוב הגיע הקול שאמר לי, תעזבי את זה כבר.. את לא באמת רוצה את זה.. זה לא טוב לך… תשימי את הטלפון בצד כשאת עם הילדים… תסתכלי להם בעיניים כשהם מדברים איתך… אבל היה שם קול נוסף…
איך זה שרגע לפני המלחמה, היה בינינו מתח, לפעמים גם מריבות ופיצוצים.. ופתאום כשהוא רחוק, במילואים, משהו טוב קורה בטלפונים, בביקורים שלו, כל מה שיש בינינו זה אהבה, לב פתוח? אני לא מצליחה להבין את זה… ולמה זה לא יכול להיות ככה תמיד?! זה מה ששאלה אותי רחל המתוקה (שם…
מרגע שיצאה שבת הרגשתי סחרחורת.. הכל סביבי הסתובב… הבנתי ישר שזה קשור לדיבור, שהיה סביב השולחן בסעודה שלישית, על מה יהיה השבוע? לומדים בזום? כן.. לא … הרגשתי שאני מאבדת שליטה.. שזאת הולכת להיות תקופה ארוכה.. בלי סדר, בלי וודאות, בלי שיגרה.. ואני אנה אני באה? מה אני הולכת לעשות…
כולנו מחפשים עכשיו כוחות להתמודד, עם המציאות המטורפת שמסביבנו.. יש כל מיני דברים שיכולים לחזק אותנו עכשיו.. ואני רוצה לספר לך על משאב, שהוא זמין לך כל הזמן.. הוא יכול להיות עוגן מאוד חזק עבורך… המשאב הזה הוא – את! את חושבת, שאולי אני צוחקת איתך, כי איך את…
את קולטת כמה זה מטורף?! זדונות נהפכים לזכויות! ככה חכמינו אומרים: שמי שעושה תשובה מאהבה, הזדונות שלו נהפכים לו לזכויות! אני יכולה כל החיים לעשות דברים רעים, וברגע אחד (טוב בדרך כלל זה לא קורה ברגע אחד..) של תשובה אמיתית מאהבה, לא רק שהמאזן מתאפס מ -100 לאפס, הוא מהתהפך…
