הפעם זה יהיה קצת ארוך, קחי נשימה עמוקה… השבוע נפל לי אסימון רציני. האסימון הזה המתין הרבה שנים לתורו, התבשל לאט לאט, עד שהשבוע נפל סופית. מהרגע שביתי הבכורה הגיחה לעולם, והתחלתי את דרכי בעולם האימהות, הרגשתי תמיד מן חוסר בטחון תמידי, שבא תמיד עם ביקורת ואצבע מאשימה, או במילים…
תמיד כשאנחנו מתקרבים לשבת לך לך אני מתרגשת. בשבת לך לך מצטרפים לי כמה עניינים: בשבת לך לך יש לבעלי יום הולדת (מזל טוב!) אני גרה באלון מורה (כבוד!) וזו תמיד שבת חגיגית, בה אנחנו מציינים את המשך שליחותו של אברהם אבינו במקום הזה! ובעיקר – מאז שנתקלתי בפירושו של רבי…
יצאתי עם בעלי לחופש זוגי (היה כיף, תודה על הפרגון…) וחזרתי עם תובנה לחיים. זה התחיל כשהגענו לצימר, אחרי כל מיני עיכובים, וגילינו שמה שהיה לנו הכי חשוב (נוף ופרטיות) – אין! וזה המשיך עם עוד ועוד דברים שרצינו, תיכננו וגילינו – שסגור, לא נמצא, שכחו… בקיצור – הרבה אכזבות. בהתחלה –…
לא התאפקתי, והחלטתי לספר לך על תובנה מיוחדת שהתחדשה לי בימים האחרונים, וכמובן, כמה זה קשור לסוכות. אצלנו בבית, הילדים הם אלה שאחראים על סידור, טאטוא ושטיפת הבית. בערב שבת האחרונה חילקנו בין כולם את המשימות, בעלי עמל על בניית הסוכה, אני המשכתי את ענייני במטבח, והילדים התחילו לנקות…
ערב ראש השנה, שעתיים לפני כניסת החג, ניגשתי לגהץ את הבגד החדש שקניתי לחג. ניסיתי קצת להבין איך משתמשים במגהץ, והתחלתי לגהץ. (קנינו שבוע לפני זה מגהץ חדש) תוך כמה שניות נפער חור לא קטן בבגד החדש… הסתכלתי בהלם על הבגד, מנסה להבין מה קרה. כבר התחלתי להרגיש את המחנק…
לא כך תיכננתי להתחיל את שנת הלימודים… חשבתי שאני אסתער בחזרה על העבודה, שיהיה לי גם קצת זמן פנוי לעצמי. (רק אני והקירות, איזה תענוג…) אבל הכל קרה אחרת – נתקלתי בילדים סרבנים, ילדה חולה, כאבי בטן מטורפים, חולשה נוראית… איך הכל יצא כך משליטתי? ה' נראה לי שהתבלבלת, זה…
השבוע ליוויתי שישה ילדים (ובעל אחד) למקומותיהם החדשים. בתור תומכת לידה אני יכולה לספר לך שזה לא קל ללוות אירוע כל כך משמעותי מהצד. יש רצון ממש להיות שם במקום היולדת, לנשום בשבילה, להתפלל במקומה. אבל הנכון הוא להתכוונן למקום המדוייק של הליווי. לתמוך בה, בתהליך שלה. להיות שם בשבילה, ולתת לה את…
אוף…. למה זה חייב להיות כל כך קשה?! אין לי כוח להתמודד עם זה יותר… ה' מה אתה רוצה ממני?! "בעת אשר ירגיש האדם נפילה… ישים אל ליבו שממעמקי התהומים הוא צריך לדלות מרגליות יקרות, וישוב ויעלה ויחדש כוחו בגבורה ושלווה… עוד ביתר שאת…" (הרב קוק)
לכבוד עונת החתונות שאנחנו כבר בעיצומה: מוקדש לכל הזוגות שחוגגים יום נישואין. לכבוד יום הנישואין שלנו התישבתי לכתוב לבעלי פתק (הרי הפתק הוא העיקר, נכון…?) לא הצלחתי לכתוב. הרגשתי שמשהו לא זורם, חסום. אולי מרוב התרגשות אני לא מוצאת מילים? לא נראה לי… הפניתי את תשומת ליבי אל הגוף. הרגשתי…
בעלי ואני היינו צריכים לצאת מהבית בשעה 19:00, לכן קבענו לצאת בשעה 18:45… בשעה 18:40 עוד ראיתי את בעלי מדבר בטלפון, הרגשתי איך העצבנות מתחילה להזדחל פנימה. בשעה 19:00 היינו בבית – בעל במקלחת, אישה עצבנית, עדיין לא מאורגנת.. ושישה ילדים חסרי סבלנות! יצאנו בשעה 19:20 ישבתי ברכב הנוסע…
