אז אני לא אמא 100… בתור אימהות, לכולנו החופש הגדול הוא סוג של אתגר… לא משנה אם אני עובדת משרה מלאה, חצי, מהבית, או שאני מורה ואני בחופש.. כשהילדים בבית 24/7 זה מציף.. מציף תסכול, אכזבה עצבנות, כעס, לחץ, מתח.. ומתחת מתחת לכל אלה, אין אמא שאין לה רגשות…
תשובת המשקל שלי לחודש אלול היא – רכות רכות לחלק הכואב בתוכי, לילדה הקטנה שמרגישה שהיא לא רגילה.. היא רגישה, רגישה כל כך… כל דבר נוגע בה, מכאיב לה.. כל דבר מכווץ אותה, סוגר אותה.. היא מתביישת, מתביישת בעצמה.. מתביישת שהיא כזאת.. מתביישת שהיא מפריעה לי, מפריעה לי לחיות "חיים…
כשהייתי ילדה, הייתי מחכה כל שנה שיחגגו לי יום הולדת.. היינו מתכנסים ביום שישי סמוך לשבת, כל המשפחה עם עוגה חגיגית ונרות (זוכרים שהיו פעם נרות?) וכרטיסי ברכה, שהיו בהם כמה דולרים מסבא וסבתא מאמריקה (זאת הייתה האטרקציה האמיתית..) גדלתי.. ועדיין אהבתי כשהיו חוגגים לי יום הולדת.. להיות יום…
"לא משנה מה יהיו התוצאות, אני כבר ניצחתי!" זה משפט שפעם היה עושה לי סלט בבטן… ופתאום, זה עושה לי כזה שחרור מטורף!!!! מזל טוב! מקום חדש נולד בתוכי! ואני עדיין משתאה מול גודל הנס הזה! כמה שנים פיללתי, ייחלתי, השתוקקתי להיות במקום הזה.. ופתאום אני שם! מוכנה…
שבת שטח?? מחנה בני עקיבא כזה??? אני ?!?!?! טוב, אם הילדים שלי היו מודיעים לי לפני כמה שנים, שנוסעים לשבת באביתר.. הייתי אומרת להם no way.. אין סיכוי!!! אבל הפעם קרה משהו אחר… נתחיל מההתחלה… אביתר זה ישוב חדש, בן חודש בלבד, סמוך לצומת תפוח, שהוקם אחרי הרצח של יהודה…
"שהחזרת בי נשמתי בחמלה…" פה נעצרתי… בחמלה?! רגע, באמת כל מה שקורה לי בחיים, זה חמלה? נשמתי את זה לתוכי ודמיינתי שריבונו של עולם, מסתכל עליי בעיניים טובות אוהבות.. מלטף אותי בחמלה.. התרגשתי.. ומה איתך?! עלה קול בתוכי.. את בחמלה עם עצמך? את אוהבת את עצמך, גם כשאת לא…
אבל איך אני ארשה לעצמי להתפרק, כשאני צריכה עכשיו להגן על הילדים שלי?! נשים שואלות אותי… והן צודקות.. זאת שאלה ממש טובה.. התחושה היא שיש פה קרב, אני המפקדת, ואני חייבת לשמור על החיילים שלי! לשמור על קור רוח.. אין פה מקום לרגשנות יתר, אחרת אוי ואבוי מה שיקרה…
הכל זז במהירות.. המציאות משתנה כל הזמן.. האדמה בוערת.. האי וודאות משתלטת.. לחץ, פחד, חוסר אונים.. אני מחפשת קרקע יציבה, משהו לאחוז בו, שיחזיר לי קצת שליטה.. ואז אני מבינה שאני בורחת מהדבר האמיתי.. כי הקרקע הכי יציבה ובטוחה היא רק בתוכי! כל דבר אחר מבחוץ, שהייתי תלויה בו,…
אז חוץ מלהתארגן לחג בשפיות, וחוץ מלהחליט איזה עוגת גבינה אני מכינה.. יש עוד הכנה מאוד חשובה – הכנת הלב.. מה הכוונה? אנחנו עומדות לפני חג השבועות, חג מתן תורה. יש קדושה מיוחדת לזמן הזה, כל שנה מחדש, ואם אני עסוקה רק בהכנות החיצוניות, אני עלולה לפספס את הזמן…
