קמתי עם כאב עמום בראש ומתח גדול בפנים… כשעצרתי רגע לשאול את עצמי, מה המתח הזה רוצה להגיד לי? התשובה ישר הגיעה.. היה שם כעס גדול! כעס על ההשפלה, כעס על הביזיון הגדול, שעם ישראל שרוי בו.. איך בתוך הארץ שלנו, כמעט בכל מקום הערבים מרימים ראש, ואנחנו היהודים…
האמת שאני בהלם מעצמי.. הסתכלתי על עצמי מהצד, ושאלתי את עצמי זאת באמת את?! אז הבוקר תכננתי לעבוד יום שלם על המחשב, היה לי מלא עבודה.. הלכתי להליכה קצרה, אכלתי ופתאום צלצל הטלפון, מסתבר שבעלי נסע לעבודה עם האוטו, כשבתוכו המחשב שלי.. לרגע נפל לי הלב.. כל הקבצים…
אני מרגישה שהכל יותר מידי.. אני רצה אחרי עצמי, ולא מגיעה לשום מקום.. אין לי זמן, אין לי כוח… הגב כואב, השרירים תפוסים, בא לי לברוח.. לישון… יש כל כך הרבה דברים שצריך לעשות.. זה כבד.. ככה היא פתחה את המפגש שלנו.. האמת, הבנתי אותה.. לא מזמן גם אני…
תגידי למה את לא שמחה?! מה זאת אומרת? לא יודעת… מה, אני צריכה כל היום לקפוץ ולרקוד?! לא, לא.. את יודעת למה אני מתכוונת.. לא טוב לך, את לא מרוצה.. טוב, סליחה… אני משתדלת, אני מתאמצת לשנות גישה.. להיות אופטימית יותר, לראות את הטוב.. את יודעת, זה…
דווקא מתוך הכאב של יום הזיכרון, ואל תוך הצמיחה של יום העצמאות, אני רוצה להגיד לך משהו מלב אל לב: באנו לעולם הזה כדי לחיות את החיים האלה בגדול, אפילו יותר מזה, לחיות פה בענק! (נכתב בלשון נקבה אבל כמובן זה נכון לכל אדם) לכל אחת בעולם הזה…
ר. המקסימה הגיע אליי כשהיא מבולבלת….. היא הרגישה שהיא לא ממצה, את היכולות שלה בעבודה. היא לא יודעת מה היא בדיוק רוצה, ואיך לדייק את זה… היא גם לא יודעת איך אפשר לעשות, את מה שהיא הייתה רוצה לעשות, היא בדיוק נפגשה עם יועץ עסקי, וזה הציף בה המון פחדים..…
כשאנחנו חושבות על קריעת ים סוף, אנחנו בדרך כלל חושבות על זה שהים נקרע, על הנס הגדול, על ההלל והשירים… אבל השנה אני נתקעתי דווקא בתחושה שהייתה שם לפני שהים נקרע.. הרגע שהים הגדול לפנינו, המצרים מאחורינו, המצוקים משני צידנו, וזהו, הכל סוגר עלינו.. זה חוסר אונים משתק, ייאוש…
היום יום בחירות.. במי את בוחרת?! אני בוחרת בי! אני בוחרת לשים את עצמי בראש סדר העדיפויות! אני בוחרת לפנות לעצמי זמן, אני בוחרת להקשיב לרגשות שלי, להבין מה אני רוצה, למה אני זקוקה… אני בוחרת לשמח את עצמי, אני בוחרת לאהוב את עצמי! ושלא תחשבי, זה בכלל לא…
פסח ולחץ, זה חייב לבוא ביחד?! האמת, לא יודעת….. (שווה קריאה עד הסוף, בסוף יש מתנה..) חשבתי שזהו, אחרי 21 שנה שאני עושה פסח בבית שלי כבר התרגלתי.. אני כבר יודעת איך טוב לי להתארגן, למדתי מה נכון לי, וזהו אין לחץ.. אבל טעיתי.. גם השנה הוא הגיע,…
"משנכנס אדר מרבים בשמחה.." מה השמחה הזאת שמרבים בה? מה זה בכלל שמחה?! ואיך לכל הרוחות מרבים בה?! ואם אני פשוט לא שמחה…? איך עושים את זה?! שמחה זה מצב נפשי, זאת תחושה של התרחבות, תחושה שהלב נפתח.. אם נלך עם זה עוד צעד אחד פנימה נשאל: אז מה…
