הייתי אמורה להיות שמחה וצוהלת.. אבל אני לא… הגשמתי חלום שחלמתי עליו שנים! הייתי אמורה להתרגש ולהודות על הנס.. אבל אני לא… הכי כנה, הכי כואב… עשיתי ניתוח לייזר להסרת משקפיים, אני עדיין לא רואה טוב, זה מאוד מפחיד.. מרגיש חוסר שליטה, חוסר אונים.. אני כבר לא יכולה לשים משקפיים…
אחרי החגים יתחדש הכל… האומנם?! נראה לי שאחרי החגים השנה רובנו רוצות בעיקר שיגרה.. שקט… האינטנסיביות של החופש, שהיה מחובר לחגים, והצפיפות של החגים והשבתות, שגרמו לנו לשכוח כבר איזה יום היום.. ביחד עם הקורונה והבידודים, השביתו לנו את הרצון להתחדשות… תנו לחיות (לשרוד..) בשקט! אבל אני יודעת שמתחת…
מי רוצה להפוך כעס לאהבה? מי לא רוצה להפוך כעס לאהבה?! תדמייני לך אפשרות, שלמשל את ובעלך רבים.. (סתם דוגמה…) את מרגישה שהוא לא מבין אותך, ויש שם כעס, אולי גם האשמות הדדיות, אולי גם נפלטות מילים לא יפות.. ויכול להיות שזה מסתיים בפיצוץ, התרחקות, נתק… לא רוצים לדבר..…
למחול או לחמול? רציתי לכתוב על הרצון, שעולה לנו חזק יותר, לקראת יום כיפור, הרצון לסלוח.. וגם שיסלחו לנו.. אנחנו רוצות להגיע נקיות יותר ליום הדין, רוצות לטהר את הלב.. אבל מה שעלה לי בעיקר, זה הפחדים שלי.. הפחד שאני לא ראויה, שאני לא טובה מספיק, ואולי אפילו…
בכל הגלים שאני עוברת בחיים, הרבה פעמים מרגיש לי שנאבדתי, שאני לבד, שאין שם אף אחד שדואג, ובטח שאין על מי לסמוך.. (אל תפספסי את הסוף…) ואז אני מגלה שבאמת ריבונו של עולם נמצא שם תמיד בשבילי, ומי שהתרחק זאת רק אני… ובדרך כלל אחרי שאני חוזרת חזרה, שבה…
המכירה נכשלה, אבל אני מאושרת! כן, זה אמיתי! עבר עליי שבוע מכונן, ויש לי שתי מסקנות.. אני אחסוך לך את כל הסיפור, כי הוא ארוך.. (מדהים כמה אפשר לעבור בשבוע אחד… במילה אחת, אני אגיד שהיה עוצמתי..) ואני הולכת לשים פה את הקישקע שלי על השולחן.. אז קחי בחשבון……
השנה הכל מעורבב לנו… עוד רגע שנה חדשה נכנסת, ואנחנו עדיין בחופש הגדול.. (אל תפספסי בסוף את ההזמנה..) אין את הזמן להתכונן, לנקות את הלב.. בתוך הבלאגן של החופש אלול נעלם לו.. איפה אני? איפה דודי? ואיפה אנחנו אחד לשני? ואם זה לא מספיק, אז מה גם הקורונה מבלבלת…
אז אני לא אמא 100… בתור אימהות, לכולנו החופש הגדול הוא סוג של אתגר… לא משנה אם אני עובדת משרה מלאה, חצי, מהבית, או שאני מורה ואני בחופש.. כשהילדים בבית 24/7 זה מציף.. מציף תסכול, אכזבה עצבנות, כעס, לחץ, מתח.. ומתחת מתחת לכל אלה, אין אמא שאין לה רגשות…
תשובת המשקל שלי לחודש אלול היא – רכות רכות לחלק הכואב בתוכי, לילדה הקטנה שמרגישה שהיא לא רגילה.. היא רגישה, רגישה כל כך… כל דבר נוגע בה, מכאיב לה.. כל דבר מכווץ אותה, סוגר אותה.. היא מתביישת, מתביישת בעצמה.. מתביישת שהיא כזאת.. מתביישת שהיא מפריעה לי, מפריעה לי לחיות "חיים…
כשהייתי ילדה, הייתי מחכה כל שנה שיחגגו לי יום הולדת.. היינו מתכנסים ביום שישי סמוך לשבת, כל המשפחה עם עוגה חגיגית ונרות (זוכרים שהיו פעם נרות?) וכרטיסי ברכה, שהיו בהם כמה דולרים מסבא וסבתא מאמריקה (זאת הייתה האטרקציה האמיתית..) גדלתי.. ועדיין אהבתי כשהיו חוגגים לי יום הולדת.. להיות יום…
